יד לי"ד – אתר מורשת באכזיב

אתר ההנצחה יד לי״ד הוא אתר מורשת המנציח את מותם של 14 חיילי פלמ"ח בליל הגשרים.

האתר הוא גם בית קברות צבאי קטן, ובו קבר אחים של 13 לוחמי פלמ"ח שנהרגו כאן מתחת לגשר 16/6/1946 בליל הגשרים.

למעשה במקום קבורים רק 13 חיילים, כי גופתו של יחיעם וייץ מפקד הכוח נלקח על ידי הכוח והוא נטמן לבקשת משפחתו בהר הזיתים. קבר האחים היה בתחילה בבית קברות בחיפה, אך לבקשת המשפחות ב-68׳ הועבר קבר האחים לכאן, אך זה לא סוף הסיפור, ב-2003 נזכר חבר מצובה שהיה רועה בדואי שהביא להם שרידי גופות ואמר להם אלה הלוחמים שלהם תקברו אותם כמו שצריך- קבר האחים השני בבית הקברות מצובה נפתח גם הוא והם הוטמנו יחד עם אחיהם בקבר זה.

מדוע נקברו הלוחמים בקבר אחים? הסיבה אינה רק בגלל העניין הטכני של חוסר יכולת זיהוי הגופות לאחר הפיצוץ, אלא הולכת בקנה אחד עם המחשבה הקולקטיביסטית של הפלמ״ח בתקופה זו. אחים שיוצאים למשימה יחד, נהרגים יחד גם נקברים יחד כקבוצה. דוגמא נוספת לכך ניתן לראות בקבר האחים במצודת כ"ח.

הרקע ל"ליל הגשרים"

במאי 45 מסתיימת מלחמת העולם השניה, ומתחלפת הממשלה הבריטית. במקום ממשלתו של צ'רצ'יל עולה לשלטון מפלגת הלייבור (העבודה), כשאלה הבטיחו שאם ייבחרו ישנו את הספר הלבן ויפעלו למדיניות שיוויונית יותר לטובת היהודים שסבלו בשואה. אך כשהם עולים לשלטון הם לא רק לא משנים את המדיניות ואף נראה כי הם אף מחמירים אותה. גבולות הארץ ננעלים בפני עשרות אלפי עקורים/ פליטים שאיבדו את משפחתם וביתם לא הורשו להגיע לארץ ולפתוח דף חדש.

שלוש המחתרות (הגנה, אצ"ל ולח"י) מחליטות לשתף פעולה כתנועת המרי העברי ולהלחם יחד במדיניות הספר הלבן. מוקמת ועדת איקס, הכוללת נציגים משלוש המחתרות- בכדי להסדיר את שיתוף הפעולה ולחלק את הפעילות לפי יכולותיה של כל מחתרת. הלח״י שאנשיו מעטים, יחידה קטנה עם מיומנות באמצעי חבלה- ממונים על פעילויות נקודתיות כמו פיצוץ בתי המלאכה בחיפה (הסתיים באסון לא קטן). האצ"ל פעלו בעיקר לפגיעה בתנועת הרכבות. ההגנה (שהיא המחתרת הגדולה ביותר ובעלת היכולות גבוהות בהרבה) לוקחת על עצמה את הפעולות היותר מורכבות ובראשה פלוגות המחץ- הפלמ״ח. בין הפעילויות של ההגנה כחלק מתנועת המרי גם הפריצה למחנה המעפילים בעתלית ושחרורם של 208 אסירים באוקטובר 1945 (מפקד המבצע נחמיה שיין וסגן המפקד יצחק רבין), שהוכתר כהצלחה גדולה.

ליל הגשרים – ב-16 ביוני 46 : עשר יחידות של הפלמ״ח מיועדות לפוצץ 11 גשרים בארץ. לכל יחידה גשר אחד מלבד היחידה הגלילית, שנועדה לפוצץ שני גשרים באכזיב: גשר הכביש וגשר הרכבת.

פעולת פיצוץ הגשרים נבעה מתוך גישת פרופגנדה/תעמולה של מעש– המעשים מדברים ומביעים את ההתנגדות למשטר הבריטי בארץ. המסר לבריטים היה: "אם אתם סוגריםאת גבולות הארץ בפני ניצולי השואה, אנחנו נסגור את גבולות הארץ בפניכם"…

פעולת פיצוץ הגשרים בליל הגשרים בקנה מידה כללי היתה מאוד מוצלחת כש-10 גשרים פוצצו בלילה אחד ופגעו ביכולת התנועה הבריטית והעבירו את המסר. סיפור גשר אכזיב ב"ליל הגשרים".

סיפורו של גשר אכזיב בליל הגשרים

הבריטים כך מסתבר ידעו שיש משהו מתוכנן באותו הלילה אך לא ידעו מה. הם העלו את רמת הכוננות אך זו לא ממוקדת. אנשי הפלמ״ח כאן מחופשים לרועים יוצאים ממצובה ומעברון- כל קבוצה בתוך היחידה יודעת תפקידה.

האחת אחראית על חסימת הדרך מראש הנקרה, השניה חסימת הדרך מנהריה, והשלישית קבוצת החבלנים, 13 במספר, הולכים בראשות מפקד הפעולה נחמיה שיין לפוצץ את שני הגשרים. אליהם מצטרף משקיף מטעם ההגנה יחיעם וייץ. במהלך הלילה הם מתגלים. הנוטרים הערבים מכפר א-זיב מתמקמים באזור הגשר, לקראת השעה 11, כשהנוטרים שומעים רעשים הם קוראים קריאות זיהוי וכשהם לא נענים הם פותחים באש. שיין מורה לחבריו לא לירות ולנסות לשמור על הפעולה שקטה ולשמור על גורם ההפתעה, אך זה לא עוזר והנוטרים ממשיכים לירות, עד שנחמיה מורה בסופו של דבר לירות ולנטרל את הבעיה. בחילופי האש נפגעים חלק מחברי היחידה ביניהם ככל הנראה גם יחיעם וייץ שחוטף כדור בכתף. נחמיה מורה לחבלנים להתחיל תזוזה לשם פיצוץ הגשרים. משהו קרה, ואחד המטענים התפוצץ בתוך קבוצת החבלנים וגרם למותם המיידי. גשר הרכבת נפגע אך לא גשר הכביש. עד היום לא ברור מה קרה באותו הלילה, אם המטען הופעל, אם כדור תועה פגע והפעיל אותו, אך 14 הלוחמים לא חזרו.

שאר היחידות באותו הלילה פוצצו את הגשרים המיועדים ועל פי הנוהל חזרה כל יחידה למפקדה ומשם הוטמעו והוחבאו המשתתפים במקומות שונים. פה בגליל אמורים היו החבלנים להגיע לאזור מצובה ומשם להמשיך בחלקם עד חניתה, היחידות האחרות מהגליל חזרו אך ראו כי החבלנים ומפקד הפעולה נחמיה שיין לא מגיעים. הם לא הגיעו כל הלילה ועד הבוקר לא ברור מה עלה בגורלם. מפקדת ההגנה נותנת התרעה שלא יאמר דבר ולא להעביר הודעות אפילו לא למשפחות, כדי שלא יוכלו הבריטים לעשות הקשרים ולחשוף את המשתתפים. בבוקר הבריטים מגיעים ורואים את הגופות וקוראים לחברה קדישא.

התגובה הבריטית לליל הגשרים

הבריטים בסך הכל מאופקים, ונהגו בישוב היהודי ביד יחסית רכה, ככל הנראה בשל הלחץ העולמי (בעיקר לחץ אמריקאי של הנשיא טרומן), ובעקבות דעת הקהל באנגליה אחרי שואת היהודים במלחמת העולם השניה. אבל הפעולה הנועזת והחריפה של ליל הגשרים הניעו אותם לפעולה. כשבועיים לאחר ליל הגשרים, בשבת ה-29 ביוני הם יוצאים ל"שבת השחורה" (מבצע אגאתה) שבמרכזו חיפושים ברוטליים של נשק בלתי לגלי (כמו ביגור) ומעצרים נרחבים של מאות יהודים ובהם רבים מראשי היישוב העברי. מטרת התגובה להעביר אזהרה לארגונים היהודיים שלא להגדיש את הסאה. עוד על השבת השחורה אפשר לקרוא כאן.
(קוריוז – אנשי יגור אומרים "לאט לאט נעשינו גאים עם הוצאת כלי הנשק על ידי הבריטים, לא ידענו שאנו כל כך עשירים בכלי נשק ומיליוני כדורים")

סיפורו של שמעון אלכסנדר

אחד ההרוגים מהי"ד הוא שמעון אלכסנדר שסיפורו מרגש במיוחד.

אישתו, בקיבוץ עברון, בחודש השלישי להריונה,כאשר הוא "הלך לעשות משהו בהגנה" אך היא לא ידעה מה. הבעל לא חוזר, והיא שואלת חבר – ״דן, מה עלה בגורלו של שמעון?״ דן לנר משיב לה ״שמעון לא יחזור״. שישה חודשים אחר כך יולדת את בנם וקוראת לו שמעון אלכסנדר על שם אביו שלא הכיר מעולם. הבן שמעון אלכסנדר, כיום מורה דרך, מצא לא מעט הפתעות בעזבונו של אביו, ביניהן קטע קצר של סרט נע שצויר בעיפרון על ידי אביו ומתאר את  אגדת "סלע אשמדאי" מן המכתש אשר שמע מרחבעם זאבי ("גנדי") תוכלו לראות את המצגת כאן >>> להורדת מצגת האגדה הקש כאן.