דרכים וגבולות

על פי הרצאה מאת דני איזנקוט

מהם המקורות להבנת הדרכים העתיקות?

• מקורות כתובים
  • מקרא: תנ"ך וחזל
  • תיאורים של נוסעים (כובשים, סיירים )
  • סופרי המלכים לאורך השנים (אגרות של הסטוריה שנתית – אנלים, יוסף בן-מתיתיהו וכו')
• מפות (מהתקופה הרומית! מפת ז'קוטן ממסע נפוליאון 1799 כבר דומה מאוד למפות מודרניות)
• ארכיאולוגיה וממצאים בשטח כגון אבני ניל, שרידי הדרכים, כתובות

מהו הרציונל בהתפתחות דרך?

• טופוגרפיה נוחה ותנאי השטח
• מרחק מינמלי בין היעדים
• תנאי המחיה בדרך: מים, מזון
• סכנות ואיומים (מאויבים, בע"ח ואקלים)

כיצד נראו הדרכים בתקופת המקרא?

• בתקופות הקדומות עד הברזל אין שרידים של דרכים. בתקופות יותר מאוחרות יש (בעיקר מהתקופה הרומית שסללו). בתקופות הקדומות לא היה למעשה נתיב ברור ויחיד במקומות פתוחים (מישורים) שבו נוצרו נתיבים ממרמס האדם ובע"ח אלא רק במקומות של "מעברים הכרחיים" שם היה צריך לפתוח ולטפל במכשולים. במקומות הפתוחים היו אלומות-דרכים שהתכנסו מחדש למקומות בהם היו מכשולים ובהם מעברים ברורים וחד-משמעיים.

מאיפה לאיפה עברו הדרכים בא"י?

בדר"כ מדובר במעבר בין שני כוחות-על של האזור: מצריים ואזור מסופותמיה (חיטים/אשורים/בבלים/פרסים וכו') – לאורך ה"סהר הפורה". המתח בין שני מוקדים אלו היו גורם מרכזי לאורך כל הדורות לתהליכים ההסטוריים בא"י והשפיעו רבות על דרכיה.

מבנה הארץ כרצועות אורך (מישור החוף, שדרת ההר המרכזית, בקע הירדן, עבר הירדן) – משפיעה מאוד גם היא על נתיבי הדרכים.

דרכים בינלאומיות

דרך הים (Via Maris)

משמעות השם: "הדרך שמובילה לים"  כלומר על שם היעד החשוב שבה (בדומה לשער שכם – השער ממנו מגיעים לשכם). זהו שם מלאכותי / מאוחר (ע"י חוקרים) שמבוסס על התנ"ך (ישעיה ח' , כג') שמתאר הנתיב שעשה תגלת-פלאסר האשורי בדרכו למצריים. בתרגומים לאטניים היא נקראה Via Maris משם הושאל ע"י החוקרים.

דרך הים בתוך א"י:  מגיעה ממצרים לאורך החוף, ובאזור עזה מתרחקת מעט מהחוף (בגלל מכשולי חול וביצות). חוצה את שדרת ההר בואדי-ערה למגידו, העמקים, צפון הכנרת וצפונה דרך רמת-הגולן.

הסתעפויות משניות היו:

1. בנקודה ימה יחם (ליד בקה-אל-גרביה) פיצול ל3, (שם התלבט תחותמס השלישי במי מהן לעבור):
   1. לכיוון צפון מערב , ליקנעם לעכו ולחוף הלבנון.
   2. צפונה דרך ואדי ערה ומגידו
   3. צפון מזרחה דרך עמק דותן לתענכ ולמזרח או לצפון
2. באזור ארץ פלשת – המשך לאורך החוף ועד יפו של התכנס לנתיב הראשי בגלל המכשול של הירקון.
3. סיעוף אחר היה מתל חצור לתל-דן

ערים משמעותיות שישבו על הדרך: תל-יבנה, תל-צפית, תל מקנה, תל גזר (כרמי יוסף), תל אפק (אנטיפטרוס), תל מגידו, תל יקנעם, תל עכו, תל תענך, תל-חצור, תל דן.

באפק היה מעבר הכרחי באזור צר (בין שיפולי השומרון וביצות הירקון ממעינות אפק (מבצר אנטיפטרוס)).

דרך המלך

הנתיב: ממפרץ אילת, לאורך קו פרשת המים של עבר הירדן (על גב ההר) ולכיוון דמשק ועברה דרך יישובי עמי עבר הירדן.

זו דרך לא נוחה בגלל הערוצים שחורצים אותה, אך היא נבחרה משום שהאלטרנטיבה ממזרח לה ("דרך מדבר מואב") נוחה יותר,  אולם היא עוברת על גבול המדבר. (העדר מים ופחות בטחון).

נמצאו שרידי ישובים החל מתקופת הברונזה לאורך הדרך.

ערים חשובות לאורכה: בצרה, קיר מואב, ערוער, חשבון, רבת עמון, רמות גלעד,קרניים, עשתרות, דמשק.

שימשה גם להעברת בשמים מערב לכיוון דמשק.

בתקופות מאוחרות יותר, שימשה כאחד הנתיבים לעולי הרגל למכה (הרכבת החיג'אזית עברה על הנתיב המזרחי של "דרך המלך").

מקור השם מקראי (במדבר כ') .

לאחר סיפוח הממלכה הנבטית ע"י טריאנוס בשנת 106 לספירה, צבאו סלל בין השנים 111-114 את תוואי דרך המלך. שם נוסף שהיא קיבלה: via Tirana nova.

הדרך הרומית הזו היתה סלולה באבן, רוחב כ-6 מטר עם אבני שפה.

דרך החורן (דרב אל חווארנה)

מחברת את עכו עם החורן (אסם התבועה) שנמצאת בהמשך רמת הגולן בואכה דמשק.

הנתיב:חורן, לאורך ומצפון לירמוך, איזור תל-קציר, בית זרע, נחל יבניאל, רמת יבניאל, אזור שדה אילן, בקעת תורען, ח קנה, ציפורי, חינתון, נחל אבליים(עיבלין), עכו

דרך הבשמים

דרכי בשמים היו להובלת סחורות ובעיקר תבלינים (בשמים).

אחת מדרכים אלו היא מתימן, החיג'אז, הנגב ולעזה ממנה השיטו אותם בים התיכון.. אורכה 2380 ק"מ, ולאורכה כ-65 תחנות במרחק ממוצע של כ-36 ק"מ מאחת לשניה (יום הליכה של גמל ביום).

הנתיב הראשי (הקדום) עבר דרך פטרה, מואה, רמון, עבדת, חלוצה, עזה. פיצול אחר עבר מעט מצפון דרך ממשית ובאר-שבע.

דרב אל חאג'

דרך מאוחרת יותר שהתחילה בתקופה המוסלמית (שרידיה בעיקר מהתקופה הממלוכית).

מגיעה מצפון אפריקה דרך מצריים, חוצה את סיני, ומגיעה לערב-הסעודית תוך עקיפה של מפרץ אילת.

נמצא ממצא טוב (כתובת) מהמאה ה-14 בהר יואש ליד אילת בנוגע לשיפוץ הדרך במאה ה-14

דרכים מקומיות

דרך האבות (דרך ההר/דרך אפרתה)

על גב ההר ממערב לירדן מעמק יזרעאל עד באר שבע. (סימלי הוא שבאר-שבע זה "סוף העולם")

מקור השם מקראי והתוואי הערים המרכזיות בשדרת ההר.

במדבר הנגב מוכרות מהמקרא מספר דרכים:

• "דרך מדבר שור" (שמות טו כב)
• "דרך הר שעיר" , (דברים א א)
• "דרך האמורי", ( דברים א יט)
• "דרך הערבה" (דברים ב ח)
• "דרך ארץ פלישתים",
• "דרך מעלה הציץ", (דברי הימים ב, כ טז)
• "דרך תמנתה"(בראשית לח יד)
• דרך הכיכר (שמואל ב יח כג)
• דרך האתרים (במדבר כא א) – שעוברת מתל-קדש ועד ערד (חשובה לדרך נדידית האבות בחזרה ממצרים)

דרכים רומיות – "כל הדרכים מובילות לרומא"

שונות מהדרכים העתיקות כי הן סלולות על פי תקנים ברורים של הרומים. כולל שכבות, הידוק, מילוי, מרצפות, ניקוזו כיוב'. פעמים רבות הם נסללו ע"י הצבא הרומי.

כביש רומי אימפריאלי: מרוצפת, ומנוקזת, עם אבני שפה. במעלות – חצבו מדרגות.

היו אבני מיל שסימנו את המרחק מהעיר

מיל רומי = 1480 מ' = 8 סטדיות של 185 מ'

מפות

מפת פויטינגר: נכתבה במקור במאה ה-2 אך הועתקה במשך הדורות. התגלתה במאה ה- 16 אך מתארת את האימפריה הרומית במאה ה-3 או ה- 4.

צורתה מגילה ברוחב 34 ס"מ ואורך 6.83 ס"מ.

מתארת את הדרכים באימפריה הרומית תוך ציון מרחקים במיילים בין נקודה לנקודה. מרכז המפה- רומא.

מפת מידבא: פסיפס מהמאה ה-6 שעיטר כנסיה המדבה (מידבא). בשיפוץ מאוחר יותר התגלתה ולמרות שחלקה נשבר ניתן להפיק ממנה הרבה מידע כגון, שמות, צורות ואופי.

דרכים ממלוכיות

דרך הדואר (טאריק אל באריד)

דרך מהתקופה הממלוכית (אחרי 1260). מחברת בין עזה לדמשק.

הממלוכים בניגוד לתדמית שלהם, היו מאוד מסודרים ומתקדמים בסדרי השלטון שלהם. הם כתבו הרבה וקיימו קווי דואר פעילים. את הדואר העבירו במרוץ שליחים של סוסים ורוכבים והצליחו להעביר דואר בתוך 3 ימים את כל הדרך.

השרידים ממנה הם בעיקר שורת ח'אנים שהיו לאורכה ושמרו עליה. הח'אנים מאוד מפותחים. כולל פונקציה מלוניות אבל גם פונקציות שלטוניים (צבא לשמירה). היו מבינהם ח'אנים עירוניים.

בעכו – ח'או אל עומדן – הוא מהתקופה העותמנית אך דומה.

בתקופה העותמנית – היה הרס הדרגתי של הדרכים שלא תיחזקו ולא השקיעו. כך שיש רגרסיה הדרגתית מעידן השיא בזמן הרומאים ורק בסוף תקופת העותומנים והעיקר בזמן המנדט יש שיפור, פיתוח ופריחה מחודשת.