עין זבד – טיול אל הפיקניק המושלם

כר הדשא העוטף את עין זבד, במורדות המזרחיים של הרי מירון, הוא בעיני המקום האידיאלי לפיקניק בטבע. נוף משכר עד קצה האופק, שקט מוחלט וסיפור מענין על מטמורפוזה ושמירת טבע

עין זבד וסיפור חייהם של הדו-חיים

כשאנו מבקרים בעין זבד שבשמורת הר מירון מן הראוי לספר את סיפורם של שלושה ישובים יהודיים עשירים לרגלי המעיין שבהם נבנו בתי כנסת מפוארים בימי המשנה והתלמוד והם חורבת שמע, מירון וגוש חלב. אפשר גם לספר על ההתישבות של הדרוזים בהרי מירון, אבל הפעם בחרתי להתמקד בסיפור על טבע ושמירת טבע. על מטמורפוזה, השרדות וקניבליזם של המחלקה הקטנה והשברירית ביותר בין בעלי-החיים של ארצנו, מחלקת הדו-חיים.

רק 7 חברים במחלקת הדו-חיים חיים בישראל. מהם 5 מינים שונים של צפרדעים ו-2 הם מיני לטאות: הטריטון והסלמנדרה. כל השבעה נמצאים ברמות שונות של סכנת הכחדה שנובעת בעיקר מאובדן של בתי הגידול בהם הם חיים ומתרבים. כ-95% מבריכות החורף של הארץ נעלמו בגלל הפיתוח המואץ החל משנות ה-50 ואיתם נעלמו סביבות הגידול הלחות בלעדיהן הדו-חיים לא יכולים להתקיים. מאמץ רב מושקע ע"י רשות הטבע והגנים וגופים אחרים ליצור מחדש בריכות / שלושליות חורף שמאפשרות תנאים מתאימים לבע"ח מרתקים אלו ולאושש את אוכלוסיתם, אך המלאכה עוד מרובה והמצב כיום מדאיג מאוד לגבי רוב המינים הללו.

עין זבד, שהוא מעיין קטן ומהבודדים שנמצאים בפסגות הרי מירון, הוא מהמקומות המעטים בהם יש התרבות של סלמנדרות. בחודשי החורף המעיין מתמלא לכדי בריכה קטנה ואז ניתן לראות בו ראשנים של סלמנדרות.

לסלמנדרה סיפור חיים מופלא. בדומה ליתר הדו-חיים, יש לה שני שלבי חיים עיקריים: שלב הימי והשלב היבשתי. הסלמנדרה האם משריצה ביצים במקווי מים שמהם בוקעים במהרה ראשנים. האם משריצה מספר פעמים ולרוב במקווי מים שונים על מנת להגדיל את סיכויי ההשרדות של צאצאיה. הראשנים מצוידים במערכת זימים חיצונית המאפשרת להם לנשום מתחת למים. לראשן הסלמנדרה 4 גפיים וסנפיר זנב גדול המאפשר לו לשחות היטב והם ניזונים בעיקר מזחלי יתושים וחרקים שונים. במשך כ-3 חודשים גדל הראשן ואז במשך זמן קצר (ימים ספורים ועד שבועיים) עובר מטמורפוזה ("שינוי צורה") בה משתנה גופו באופן דרמטי והוא הופך לבע"ח יבשתי: הריאות מתפתחות, הזימים מתנוונים, הרגליים מתחזקות, מבנה וצבע העור, מערכת הראיה, העיכול והדם משתנים ובסיום התהליך הוא יוצא מהמים לתמיד. לראשנים יכולת מופלאה לחוש את מצב מקווה המים בו הם חיים. הם חשים את קצב ההתיבשות, את ריכוז הגזים וחומרי המזון – ומגיבים בשינויים התנהגותיים. מועד תחילת המטמורפוזה ומישכו מתקצרים מאוד אם התנאים קשים ואף מתקיימת תופעה של קניבליזם בה הראשנים הגדולים אוכלים את הקטנים…

לאחר שהסלמנדרה יוצאת מהמים היא נעה למרחקים גדולים. בקיץ היא מתחבאת מהחום והיובש בנקיקים וסדקים שונים (עורה חייב להישאר לח) ורק לקראת החורף חוזרים לעבר מקווי המים. לסלמנדרות סימנים צהובים-כתומים על עורן השחור כאשר לכל פרט "טביעת כתמים" ייחודית לו. הסלמנדרות מצוידות בבלוטות ארס על גבן. כנראה מסיבה זו לא ידוע על טורפים טבעיים שלהן וגם בשל כך הן מאריכות ימים (ידוע על סלמנדרה אחת באוניברסיטה בגרמניה שחיה למעלה מ-50 שנה!). האגדה מספרת שהסלמנדרות נולדות מאש ולכן שמה העממי "סלמנדרת האש".

אז אם אתם בעין-זבד בחודשי החורף – שבו בנחת ליד הבריכה בצל האלון, הסתכלו במים וחפשו ראשנים של סלמנדרות מופלאות…

הטיול אל עין זבד

ברצוני להמליץ על שני מסלולים שיביאו אתכם לעין זבד: האחד מעגלי ומאתגר והשני חד כיווני, קליל ומקסים.

מסלול חד כיווני לעין זבד

(מסומן בצהוב במפה המצורפת, ואורכו הכולל כ-5.5 ק"מ) מתחיל בחניון הפסגה בהר מירון. משם לכו דרומה לאורך הסימון של שביל ישראל. ראשית תעברו בסמוך לבריכת חורף שבנה הרט"ג במקום עם נוף מרהיב לעבר בית ג'אן והרי הגליל התחתון. בהמשך תגיעו לבריכת זבד שמתיבשת בקיץ ולידה אנדרטה לזכר חייל מבני משפחת טפאש. השביל יתפתל ויביא אתכם לפתחה של ארובה קארסטית מגודרת בעומק כ-45 מ'. הדרוזים קוראים  לארובות אלו (יש כמה כאלה על המירון) "הוטה" בגלל אגדה מקומית המספרת על גובי המיסים העותמנים השנואים שנדחפו עם סוסיהם לארובות אלו והקול שנשמע היה "הוווווווווו….טהההההה". אגדה אחרת מספרת על חליל רועים שנפל את תוך ההוטה הזו ומקץ 40 יום הופיע במעין הכפר בפקיעין…

הליכה קצרה נוספת תביא אותנו לעין זבד עצמו. המעיין נמצא בתוך בור עם קירות אבן ממנו צומח עץ אלון גדל מימדים המצל על כל הסביבה. בחורף הבור מלא מים, אך בקיץ הוא מתיבש ואז ניתן לרדת לתוכו ואף להציץ לנקבה צרה שמגיעה אל המעיין עצמו.

כר הדשא שמסביב מספק מקום מושלם לפיקניק כאשר נשקף ממנו נוף נפלא אל החרמון, צפת והר כנען, רמת דלתון והכפר גוש חלב. זה הזמן להוציא את ערכת הקפה, את הסנדוויצ'ים ולהנות מהטבע הנפלא שסביבנו…

מכאן מתאחדים שני המסלולים. נמשיך לאורך הסימון של שביל ישראל ולאחר כ-15 דקות הליכה נגיע לעמוד סלע זקור המכונה "כסא אליהו". האגדה טוענת שרגע לפני בוא המשיח, יגיע אליהו ישב על הכסא ויתקע בשופר…

נמשיך עוד כרבע שעה במורד ונגיע ל"חורבת שמע". כאן היה כפר יהודי חשוב ועשיר ששמו ייתכן והיה "תקוע הגלילית". נראה מואוזלאום (מבנה קבורה) מרשים מהמאה ה-2 עם אבני גזית עצומות מימדים. לא ידוע מי היה קבור כאן, אבל מסורת מאוחרת "הביאה" לכאן את שמאי – בן זוגו של הלל הזקן. בקרבת המואוזלאום שתי מערות קבורה אופיניות. אם נמשיך מזרחה כ-100 מטר נגיע אל שרידי היישוב ובמרכזם בית הכנסת המפואר עם עמודים מרשימים. כותרת הפתח נלקחה למוזיאון ישראל ועליה הופיע התבליט הגדול ביותר שנמצא של מנורת שבעת הקנים.

נמשיך לאורך שביל ישראל במורד עד שנגיע ל"חניון הפיתול" (מעט דרומית למושב מירון ולקבר הרשב"י על כביש 866) שם ימתין לנו בסבלנות הרכב שלנו.

המסלול המעגלי

מתחיל ומסתיים בחניון הפיתול. אורכו כ-4 ק"מ אך הדרך אל עין זבד מאתגרת למדי ועולה לאורך השביל הכחול בנחל מירון.

אנו נתחיל במפגש הנחלים מירון ובר-יוחאי שם ניתן לראות שרידי טחנת קמח. נמשיך בדרך הסלולה במעלה נחל מירון בשביל מסומן כחול עד שנגיע לאתר עין מירון. מי המעיין נשאבים כיום, אך בחורף יש כאן זרימה יפה. לאחר המעיין, המסלול הכחול פונה שמאלה ועולה אל הערוץ דרומה. אנו נמשיך במעלה נחל מירון, לפי הסימון הכחול, וניכנס לחורש הים-תיכוני סבוך ויפה. השביל מעפיל במעלה הנחל כאשר מידי פעם נאלץ להתגבר על מכשולי סלע  ומפלונים מאתגרים למדי בינהם פינות חמד נהדרות. הטיפוס מתאים למיטיבי לכת. קיימת סכנת החלקה בימי גשם או זמן קצר לאחריהם ולכן בימים אלו, אין לעלות בשביל זה.

העליה כולה קצרה מק"מ ובסופה נגיע אל קרחת היער הנהדרת שבמרכזה נובע עין זבד כמתואר לעיל. מכאן מתאחדות שתי החלופות.

הערה לגבי החלופה השניה: ניתן כמובן להפוך את הסדר. להתחיל בחורבת שמע ולחזור בנחל מירון או לעלות ולרדת לאורך שביל ישראל.

מובטחת לכם חוויה נהדרת.