תל אל-פול – ביתם של שני מלכים

הכרות והמלצה לביקור באחד המקומות המרשימים והחשובים בירושלים. "גבעה המקראית" בירתו של המלך שאול ושל שבט בנימין שבה גם המלך חוסיין בחר להקים את ארמונו כעבור כ-3000 שנה

תֵּל אֶל פוּל  או "גבעה המקראית" היא גבעה נישאה ברום של 840 בצפונה של ירושלים בקרבת פסגת זאב (נ"צ 1719.1367). זוהי אחת מנקודות התצפית המרהיבות ביותר בעיר שממנה נשקף נוף נפלא לכל עבר: מדבר יהודה במזרח, ירושלים בדרום, רמאללה בצפון, ורכס נבי סמואל במערב.

לתל היסטוריה ארוכה ומרתקת. כאן מזהים את "גבעה" המקראית, בירת שבט בנימין, בה התחולל סיפור פילגש בגבעה, כאן בנה שאול המלך את בירתו וכאן כעבור כ-3000 שנה בחר המלך חוסיין להקים כאן ארמון קיץ שנכבש במלחמת ששת הימים כששלד המבנה נותר במקומו והפך להיות סמל הגבעה.

בתל נתגלו ממצאים ארכיאולוגיים חשובים מתקופת הברזל ועד התקופה הרומית והוא נחשב התל השני בחשיבותו בירושלים אחרי עיר דוד, אך למרות זאת מצב השימור והפיתוח שלו בכי רע והוא איננו מוכר ומטויל מספיק.

אז הנה הצצה והכרות עם מקום חשוב ומרתק זה.

רקע הסטורי על תל אל פול – גבעה המקראית

תל אל-פול המזוהה ע"י רוב החוקרים כעיר "גבעה" מופיעה במקרא גם בכינויים אחרים: "גבעת בנימין", "גבעת שאול", "גבעת האלוהים", "גֶבַע" ו"גֶבַע בנימין". גבעה שכנה מצפון לירושלים והייתה העיר המרכזית ביישובי שבט בנימין בתקופת ההתנחלות בארץ.

העיר יושבת במקום אסטרטגי על אם הדרך הראשית שעברה לאורך ההר – היא "דרך האבות" הידועה (בערך על נתיב כביש 60 המודרני).

פילגש בגבעה (מאות 12-11 לפנה"ס)

בספר שופטים פרקים יט' עד כא' מסופרת פרשת "פילגש בגבעה": על פי המסופר הגיעו לעיר "גבעה" איש משבט לוי, נערו ופילגשו ואנשי העיר שהיו בני שבט בנימין לא הזמינו אותם להתארח בבתיהם – בניגוד למקובל באותם ימים. לבסוף הזמין אותם לביתו אדם משבט אפרים שגר בעיר. בלילה דרשו אנשי העיר מן המארח להוציא אליהם את האיש: "הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ" (שופטים, י"ט, כ"ב). המארח ניסה להניא את אנשי העיר מכוונותיהם הפסולות אך מאמציו נכשלו. פילגשו של האורח הוּצְאה אל אנשי העיר והם אנסו ורצחו אותה.

בעקבות האירועים האלה ובעקבות סירובם של אנשי שבט בנימין להסגיר את הגברים תושבי העיר, נאסף צבא שבטי ישראל ונלחם בשבט בנימין. שבטי ישראל ניצחו בקרב וכל הגברים מגבעה נהרגו ועל שבט בנימין איימה כליה.

מאוחר יותר, כאשר השתלטו הפלישתים על היישובים הישראליים באזור בנימין, הפכה העיר גבעה למרכז השלטון הצבאי הפלישתי. חיל המצב הפלישתי קבע את בסיסו בעיר זו ושם גם ישב הנציב הצבאי הפלישתי. כאשר עלה שאול לכס מלוכה, רצח יונתן בנו את הנציב הפלישתי ובעקבות זאת פרץ המרד בצבא הכובש הפלישתי. בעקבות הרצח נערך קרב מִכְמָשׁ שהובסו בו הפלישתים, ובעקבות הקרב הזה – הוסר הכיבוש הפלישתי על ישראל.

שלטון הפלשתים

ספר שופטים איננו מרחיב כיצד עברה העיר מידי שבט בנימין לידי הפלשתים אך ברור כי זמן מה לאחר פרשת פילגש בגבעה הפכה העיר גבעה למרכז השלטון הצבאי הפלישתי בארץ בנימין. חיל מצב פלישתי ונציב פלישתי ישבו בה.

תקופת המלוכה – שאול המלך (מאמצע מאה 11 לפנה"ס)

לפי סיפורי התנ"ך, שאול בן קיש בן שבט בנימין שנולד בעיר גבעה, נמשח למלך על ישראל על ידי שמואל הנביא בעודו במהלך מסע לחיפוש אתונות. נבי-סמואל, קברו של הנביא שמואל אותו רואים היטב מהתל, הוא המקום בו משערים ששאול נמשח למלך.

עם עליית שאול לכס המלוכה הפכה גבעה – לאחר שהוא כבש אותה מידי הפלישתים – למרכז שלטון דתי. בתקופה זו החלה העיר להיקרא גם "גבעת שאול" על שם המלך שקבע בה את מושבו. כאן הוא בנה את ארמונו, מכאן שלט על ממלכתו ולכאן נסוג שאול לאחר מפגשו האחרון והקודר עם שמואל הנביא לאחר המלחמה בעמלק: "וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל: וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ…" (שמואל א', ט"ו, ל"ד-ל"ה)

בתל נתגלו שרידי מצודה רבועה אך לא ברור אם אלו שרידי המצודה הפלישתית או המצודה שבנה שאול המלך. מתקופה זו גם התגלה בתל הממצא הארכיאולוגי החשוב ביותר של האתר והוא חוד ברזל של מחרשה שהוא מכלי הברזל הקדומים ביותר שנתגלו בארץ.

גבעה היתה גם מקום מגוריו של אחד מגיבורי דוד, אחיעזר בן השמעה הגבעתי.

ירידה מגדולה (מאה 10 – 6 לפנה"ס)

עם מות שאול ועליית דוד לכס המלוכה גבעה והיא מאבדת את לעיר דוד אך לאחר התפלגות הממלכה, עדיין שמרה מעמדה כאחת הערים החשובות ביהודה. על פי המסופר, בנה אסא מלך יהודה את גֶבַע בנימין (העיר גבעה) כמבצר המגן על ירושלים מצפון (מלכים א', ט"ו, 22).

גבעת שאול נזכרת במסע סנחריב מלך אשור לירושלים: "עָבְרוּ מַעְבָּרָה גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ, חָרְדָה הָרָמָה גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה" (ישעיהו, י', כ"ט). ואכן התגלו בתל מבנים מן המאה ה- 9 לפנה"ס מתקופת ממלכת יהודה. בין המבנים שנחשפו: מגדל צופים גדול וחומה חיצונית. יש המתארכים את הקמת המבנים למאה ה- 8 לפנה"ס ואת הריסתם – לימי מסע סנחריב (701 לפנה"ס).

העיר וביצוריה וכל אזור ארץ בנימין, נהרסו סופית עם חורבן ממלכת יהודה בידי הבבלים במאה השישית לפני הספירה.

תקופת בית שני

בשלהי ימי בית שני היה במקום כפר מיושב ביהודים, הכפר נשא עדיין את השם המקראי "גבעת שאול". על פי יוסף בן מתיתיהו בספרו מלחמות היהודים היה בסמוך לכפר עמק שנקרא "עמק הקוצים". במקום זה הקים טיטוס את מחנהו במהלך הכנעת המרד הגדול, טרם בואו על ירושלים.

היישוב נהרס בידי הרומאים עם חורבן המקדש בשנת 70 לספירה.

בתקופה המודרנית

בין 48 ל-67

תל אל פול היה חלק ממערך הביצורים של הלגיון הירדני שהקיף את ירושלים. חשיבותו האסטרטגית של התל לא דעכה במהלך ההיסטוריה ומיקומו על הדרך בין ירושלים לרמאללה ושכם חייבה הקמת ביצורים במקום

לפני המלחמה, במהלך 1966 החל חוסיין, מלך ירדן בבניית ארמון קיץ על פסגת התל. ארמון שתוכנן לשמש כמבנה נופש ואירוח. מהארמון היו אורחי המלך יכולים להשקיף על צפון ירושלים, העיר העתיקה ולכוון מערב על הרי ירושלים אזור השפלה וביום בהיר גם לראות את מישור החוף.

מלחמת ששת הימים

תקופת ההמתנה טרום מלחמת ששת הימים קטעה את בניית הארמון והצבא הירדני מיקם כוחות בין המבנים הלא גמורים וכן נחפרו תעלות קשר ונבנו בונקרים. מוצב זה עמד בין גוש הביצורים גבעת המבתר- הגבעה הצרפתית- גבעת התחמושת לבין המוצב הירדני על נבי סמואל.

עם פרוץ הקרבות ביום 5 ביוני 1967 ניתנה פקודה לכוחות חטיבת הראל בפיקודו של אל"מ אורי בן ארי וסגנו סא"ל אלדד אבידר (אביו של הח"מ) לתקוף ולנתק את ירושלים מצפון. מטרת המתקפה היתה להגיע במהירות המירבית אל כביש 60 ("דרך האבות") ובכך לנתק את הליגיון ממקורות האספקה שלו ולמנוע את נסיגתו.

חטיבת השריון הראל (חט' 10) הייתה חטיבה מילואים ממוכנת שכללה שני גדודי חרמ"ש (גד' 104 בפיקוד רס"ן יגאל בן-דוד וגד' 106 בפיקוד אהרון גל), גדוד טנקים 95 מצוידת בטנקים מסוג שרמן M-50 (בפיקוד סא"ל צביקה דהב) וכן  גד' מרגמות כבדות (בפיקוד רס"ן בני ארד).

עם קבלת הפקודה בשעה 14:00 של ה-5 ביוני פרצה החטיבה בשלושה צירים: גדוד 104 פרץ ממעלה החמישה לעבר גבעת הראדאר, גדוד 106 מאזור מבשרת אל מתחמי שייח עבד-עזיז (כיום "יד אסא") וחרבת לאוזה וגדוד 95 דרך בית איכסא לעבר נבי סמואל. כעבור 13 וחצי שעות !! ורגע קבלת הפקודה הגיעה פלוגת הסיור בפיקודו של אמנון אשכול והטנקים הראשונים של גדוד 95 אל תל אל פול ובתום קרב לא ארוך כבשו את המקום וניתקו את הגישה לירושלים מצפון. מהלך בזק אסטרטגי זה היה מהחשובים והמכריעים בכיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים.

תל אל פול מאז 1967

לאחר המלחמה התל נעזב ושלד ארמונו של חוסיין הפך להיות סמלו של התל. המקום הוכרז כאתר ארכיאולוגי פתוח אך כמעט לא נעשו במקום כל פעולות שימור או פיתוח. עם השנים מצבת של הממצאים הארכיאולוגיים הורעו עד שהם למעשה נעלמו לחלוטין מהעין.

כיום מעטים מכירים את סיפורו של המקום ומעטים עוד יותר מגיעים לכאן – וחבל!

תל אל-פול / גבעה המקראית – היא ביתם של שני מלכים שלא בכדי בחרו במקום להקים בו את ארמונותיהם… חשיבותו ההסטורית והארכיאולוגית של המקום לא תסולא בפז והנוף הנשקף ממנו עוצר נשימה.

אני מביע כאן תקווה שהמקום ישוקם, יתוחזק ויקבל בקרוב את מקום הכבוד לו הוא זכאי.

טיולים שיכולים לעניין אותך: : טיולי טבע בצפון, ימי כיף בצפון