העושר האומנותי והצבעוניות העזה שניבטת מכל עבר כשנכנסים אל "הבית המצויר", עומדים בניגוד מוחלט לחזותה החיצונית של דירת עמידר הישנה בשכונה האפרורית בעיירה שלומי. היכונו לחוויה יוצאת דופן.
כשנפטרה הגברת עפייה (עופרה) זכריה בשנת 2002, כשהיא כבת 100 שנה, התגלה אוצר אומנותי מיוחד במינו. דירתה הקטנה, דירת עמידר שגרתית אליה עברה בשנת 1980 כשהיא כבר אלמנה, הפכה כולה להיות 'בד הקנבס' שלה עליו היא יצרה וביטאה את עולמה הפנימי הדימיוני באופן עז שמשאיר את המתבונן חסר מילים ועם חוויה עוצמתית במיוחד.
אווירה מאגית של אתר פולחן תלווה חלק מהמבקרים, אחרים ירגישו שנכנסו לעולם אגדות ילדותי משהו או ממלכה של צורות וצבעים. המקדש האישי שהקימה עפייה זכריה עוטפת את המבקר מכל עבר ולא נותנת לעין מנוח. מכל פינה בבית, מהקירות, מהתקרות, מהדלתות ואפילו מצינור הביוב ניבטים צבעים עזים. צורות גיאומטריות שונות החוזרות על עצמן ומשתלבות בצבעוניות יוצרות אשליה כאילו הדירה כולה מכוסה ברקמה אחת גדולה. לא פלא שלמרות ששמו הרשמי של האתר הוא "הבית המצויר" רבים קוראים לו הבית המכושף…
סיפור חייה של עפייה לא שגרתי. היא נולדה בתחילת המאה ה-20, בעיר לאודר בדרום תימן. הוריה השיאו אותה בגיל 10 כדי שלא תחטף לנישואין על ידי המוסלמים. על פי הסיפורים המשפחתיים בצעירותה ובגלל כשרון הציור המולד שלה, היא צבעה וציירה את ביתו של אחד מעשירי העיר שאותו דמיינה כארמון המלך…
בשנת 1950 עלתה לישראל עם בעלה, שהיה צורף ועם ששת ילדיה והופנתה למעברת שלומי. כעבור חדשים ספורים עברה המשפחה לבית קבע באחד מהמבנים הנטושים של הכפר הערבי אל באסה. היה זה בית גדול מידות עם בוסתן סביבו. בשנת 1980 נאלצה לעזוב את ביתה ולהעתיק מגוריה אל דירת עמידר, ברחוב נתן אלבז בעיירה כשהיא אלמנה וקרובה לגיל 80.
מאז, כשהיא משוחררת מאיסוריו של בעלה לעסוק בציור, החלה לבטא את עצמה בציור על קירות הבית. כשנגמרו הקירות היא עברה לתקרות כשהיא מטפסת על שולחנות. פעם אחת אף נפלה, נפצעה ואושפזה למשך זמן רב. בהמשך ציירה ויצרה גם בובות צבעוניות בנות-דמותה, אותן קנתה בשוק בעכו. עד מותה השלימה את יצירת חייה. יצירה מרשימה, מרגשת ויוצאת דופן בעיקר לנוכח הקונטרסט מול השכונה האפרורית והמוזנחת שמקיפה את הארמון הצבעוני שיצרה לעצמה.
כשנפטרה בשנת 2002 עמדה יצירתה בסכנה משום שעמידר רצתה להעביר את הבית לדיירים חדשים. מועצת שלומי ובמיוחד מנהל התיירות שלום דדון שהבין את הייחוד שבאומנות שלה, נזעקו ושכרו את הבית מעמידר והם מפעילים ומאפשרים ביקורים במקום בתיאום.
אתם מוזמנים לבקר במקום. חוויה מרגשת מובטחת.
זהו סיור המתאים במיוחד לימי החורף ויכול להשתלב היטב בביקור במקומות נוספים בצפון הגליל המערבי.
הביקור מחייב תיאום מראש עם שלום דדון בטלפון 052-2987922. הביקור הוא בתשלום נמוך ואפשרי בכל ימי השבוע אך לא בשבת.
הבית נמצא ברחוב נתן אלבז 151 והביקור אורך כמחצית השעה. במקום סרטון קצר המספר על הגברת עפייה זכריה שאומנותה ניבטת מכל עבר ולא תשאיר איש מכם אדיש לסיפורה.
אני רוצה להמליץ על ביקור בקיבוץ חניתה הסמוך לשלומי ובו מספר אפשרויות שישלימו סיור קליל, מענין ומעשיר: