הכפר הדרוזי חורפיש מוכר בגלל מתחם נבי-סאבאלן הקדוש והמרשים שנמצא בראשו אך לא פחות מכך מוכר הכפר בגלל הסמבוסקים והפיתות הדרוזיות הנפלאות שנמכרות בו לאלו שחוצים את הכפר בדרכם להר מירון.
אבל זהו כפר מרתק ובו כמה מקומות, כמעט סודיים, ששווים ביקור!
קצת על הכפר
הכפר חורפיש ממוקם בגליל העליון בקרבת המירון, בין הר אדור (1008מ') להר זבול (814מ'), וגובהו נע בין 600 ל-800 מ'. לאור זאת אקלימו יחסית קריר ונעים. זהו הכפר הדרוזי הצפוני ביותר מכפרי הדרוזים במדינה (להוציא את רמת הגולן) וכן מהגבוהים ביותר. בקרבת הכפר עין-חותם, בנחל כזיב עליון, שהיה מקור המים העיקרי שלו.
מקור השם "חורפיש" הוא בשבט אל-חרפוש שהגיען לכאן מחצביה במאה ה-17.
השם גם מקושר לצמח גדילין מצוי או ברקן סורי ששמו בערבית ח'ורפיש- אך זו ורסיה שבעיני איננה נכונה.
היסטוריה: בסביבות הכפר התגלו ממצאים ארכיאולוגיים קדומים מתקופות הברונזה והברזל, אך הכפר עצמו הוקם בתקופה הביזנטית כנראה במאות ה-4-5, עת תעשית היין שגשגה באזור. נמצאו שרידים ביזנטיים רבים במערות בכפר וכן גתות וסימני פעילות חקלאית מהתקופה הנ"ל. בין הממצאים הביזנטיים שנתגלו: רצפת פסיפס מרשימה, כלי זכוכית, מטבעות, תכשיטים (עגילים וצמידים מכסף וזהב), בשמים, נרות שמן וכן כלים חקלאיים להפקת שמן ואגירת מים. הממצאים מוצגים בשתי תצוגות בתוך ומחוץ לבנין המועצה המקומית.
כפר ביזנטי – נוצרי מתקיים בחורפיש מאז ועד ימינו ובמרכזו כנסיה בת 900 שנה.
המאה ה-11, עם היווצרות הדת הדרוזית הגיע למקום על פי המסורת המקומית, הנביא החשוב סאבאלן והתגורר במערה בפסגת הר זבול. מקום זה הקרוי על שמו "נבי סאבאלן" הינו מקום קדוש, בעל חשיבות במשך מאות שנים. במשך השנים התקיים סביב המקאם כפר מוסלמי קטן בשם אהל-סאבאלן. 2 משפחות מוסלמיות שמוצאן ממקום זה גרות עדיין בכפר המודרני.
בתקופתו של פאחר אדין השני (סוף מאה 16 תחילת מאה 17, כ-40 שנה) הוקמו ישובים דרוזים רבים בארץ ואוכלוסיה דרוזית הגיע גם אל חורפיש. בהתחלה חיו כמיעוט לצד לנוצרים אך עם הזמן מספרם עלה וכיום הם כ-96% מתוך 6300 התושבים.
אוכלוסית חורפיש מונה כ-6300 נפש. מהם 96% דרוזים, כ-3% נוצרים ו-1% מוסלמים ואחרים
הנה פירוט על האתרים העיקריים בכפר בהם אני ממליץ לבקר
נבי סאבאלן
מקאם נבי סבלאן הוא המקום השני בחשיבותו לדרוזים בישראל, אחרי קבר נבי שועייב (הנביא יתרו) בקרני חיטין.
מיהו נבי-סאבאלן?
לפי המסורת הדרוזית נבי סאבאלן הוא אחד ממבשרי הדת הדרוזית החשובים. עם זאת אין מקור כתוב עליו ושמו לא מופיע בספרי הפירושים הדרוזיים. על פי מסורת זו הוא יצא ממצרים לחברון כדי לשכנע את המוסלמים המקומיים לקבל את דת הדרוזית (אל מוואחידון) אבל בגלל התנגדותם הוא נאלץ לברוח לגליל והתיישב במערה על הר זבול, שם הקדיש את זמנו לתפילה ולימוד. תוך שהוא חי חיי סגפנות.
החברונים עלו על עקבותיו ורדפו אחריו בהיותו לראיתם כופר באיסלאם, אך בדרכם היה עליהם לחצות את נחל כזיב המקיף את ההר. אז אירע נס – מי הנחל גאו וחסמו את דרכם והצילו את הנביא. מאז נקרא חלק זה של נחל כזיב בשם "ואדי חאביס" (חאביס – בערבית: מחסום / כלא) .
לפי המסורת בנה סבלאן במו ידיו חדר מעל המערה ובו התגורר והמשיך בלימוד הדת ובהפצתה. בערוב ימיו עבר לכפר בקה בהר הדרוזים שם נפטר ושם נמצא קברו. השם בקה מתקשר לבכי – כי לפי הראיה הדרוזית דמעות הצדיק נובעות מהלב הטהור ומהקרבה לאלוהים.
לאור זאת, הוא עבר שני מסעות בחייו. אחד להר זבול והשני לסוריה.
לפי האמונה והמסורת הנביא ידוע מצד אחד כסריע א-נבעה – כלומר מגיע מיד לעזרתם של מאמיניו אך גם "עצבני", מהיר חימה ואדם שמשקר בנדריו ליד קברו מקבל עונש מיידי מידיו של הנביא.
השם סאבאלן, שמקורו במילה סאבאלה = שיבולת, מדמה אדם גבוה, רזה וזקוף אך שראשו נטוי כי הוא חכם וגם צנוע ועניו.
(תודה לשייח' קאסם באדר שהעשיר אותי בחלק מהמידע הנ"ל)
מתחם מקאם נבי סאבאלן
הדרוזים בנו על ההר מתחם גדול. המצבה נמצאת בחדר קטן במרכז המבנה. במקום גם אולמות לקבלות פנים, בית תפילה ובית ספר ללימודי דת (מדרסה). פעם בשנה, ב-10 בספטמבר, נערכת חגיגה גדולה בהשתתפות אלפי דרוזים.
ישנה מסורת יהודית המזהה את נבי סבלאן עם זבולון בן יעקב. אך אין ממש במסורת זו. המסורת היהודית אינה מכירה את נבי סבלאן והיא מראה את קברו של זבולון בעיר צידון בלבנון. כמו כן אין התאמה בתקופה, אין התאמה במקום ("לחוף ימים ישכון") ואף לא אותו שם. על כן, לדעתי, אין ממש במסורת זו.
מהמתחם נוף נפלא של הרי מירון וכפרי האזור עד ללבנון.
איך מבקרים?
המתחם הינו מקום קדוש פתוח בכל ימות השבוע ומותר לבקר בו, אלא שחובה להקפיד על לבוש צנוע: שרוולים ארוכים, מכנסיים עד מתחת לברך וכיסוי ראש בכניסה למתחם המערה. חשוב להקפיד על כללים אלו, כי אחרת לא ניתן להיכנס למתחם.
הכנסיה והקדושה הפרטית של חורפיש
בלב גלעין הכפר (מומלץ לסייר בסמטאות הנפלאות!) נחבאת לה כנסיה קטנה בת 900 שנה. מה עושה כאן, בלב כפר ש-97% מתושביו דרוזים, כנסיה? אז מקורו של הכפר חורפיש בתקופה הביזנטית עת הכפר היה נוצרי. רק במאה ה-17 הגיעו לכאן הדרוזים ועד מהרה הפכו לרוב המוחלט בו. גם מקור שמו המוכר לנו כיום התחיל בעת זו עם הגעתם של בני חמולה בשם באני חרפוש שמקורה בחצביה בלבנון. עם זאת, עדיין
חיה בכפר קהילה נוצרית קטנה (כ-220 נפש) המשתייכת לעדה היוונית-קתולית (כן, זו לא טעות…). בכפר שתי כנסיות. החדשה בלב השכונה אליה עברו המשפחות הנוצריות והעתיקה זו שנותרה בלב גלעין הכפר. כנסיה זו עברה בשנים האחרונות ובעיקר בחודשים האחרונים שיפוץ יסודי ומרשים. שמה של הכנסיה, שהיה ע"ש גרגוריוס הקדוש, הופך להיות ע"ש הקדושה מרים בווארדי כאשר השם הישן נדד אל הכנסיה החדשה.
מי היא מרים בווארדי ומדוע הכנסיה כאן נקראת על שמה? מרים בווארדי הידועה גם בשם "מרים מאעבלין" היא קדושה קתולית בת הארץ. סיפור חייה קשה ועצוב. היא התייתמה מהוריה בילדותה וירדה עם משפחת דודה לחיות באלכסנדריה. שם הותקפה ונפצעה, אך מריה, אם ישו, בכבודה ובעצמה טיפלה בה והצילה אותה. בגיל 19 נסעה למרסיי להצטרף למסדר הנזירות הכרמליתיות. לאחר ששירתה שנים אחדות בהודו נבחרה להקים בבית לחם שלוחה חדשה של המסדר בגלל הצטיינותה ושליטתה בשפה הערבית. שם, בשנת 1878 בזמן הפסחא חוותה חיזיון שבאמצעותו הבינה שההתגלות של ישוע הצלוב, שמשך 40 הימים שנדד בארץ לאחר שקם לתחיה, בבית קליופס – היתה בעיר אמאוס. כתוצאה מחזיון זה רכש המסדר את אדמות המקום (ליד לטרון) וגילה שם גילויים ארכיאולוגיים מרשימים. היא נפטרה בגיל 32 בלבד והוכרזה "קדושה" ממש לאחרונה, במאי 2015.
מה הקשר לחורפיש? על פי הגרסה המקומית בווארדי נולדה בחורפיש! בית המשפחה צמוד לכנסיה ובני החמולה חיו שם שנים ארוכות. יותר מכך, האמן שבימים אלה מצייר ("כותב") את האיקונה המרכזית שתעטר את הכנסיה הינו בן המשפחה ונושא בגאון את השם באוורדי…
איך מבקרים?
יש לתאם ביקור של קבוצות עם ראסאן חדאד, שהוא הרוח החיה בשיקום הכנסיה, בטלפון 050-9146347.
רוקמות התחרה
בליבו של גלעין הכפר, קרוב לכנסיה, נמצא בית עתיק ויפיפה המשמ
ש כמרכז למלאכות מסורתיות הנושא את השם "רוקמות התחרה". זהו מיזם שהחל ב-2009 ביוזמתה של עפאף גנאם בת הכפר ובסיועה של האדריכלית אלה יונגמן מאבירים, שמטרתו להעצים את הנשים בנות הכפר, להוציא אותן מהבית ולתת להן מסגרת והזדמנות למפגש חברתי ופיתוח ענף תיירותי-כלכלי. מיזמים דומים פועלים בחלק מהישובים הבדויים בנגב ואף בגליל בכמה כפרים.
מיזם "רוקמות התחרה" בחורפיש מצליח מאוד. למרות ההתחלה הצנועה, כיום פועלות במסגרתו כ-65 נשים מהכפר והן אף זוכות לתמיכה וסיוע מהקרנות של ה-JNF. המבנה שהינו אחד מהעתיקים בכפר, שופץ ומשמש כיום גם למפגש החברתי השבועי של הנשים וגם לאירוח קבוצות. המבקרים זוכים לאירוח דרוזי אופייני וטעים, לשמוי את סיפור המיזם ואת סיפוריהן האישיים של הנשים המארחות וכמובן יוכל לרכוש מהתוצרת המגוונת המוצגת במקום שכולה מלאכת יד הנעשית כאן בכפר.
איך מבקרים?
יש לתאם ביקור של קבוצות עם המנכ"לית עפאף גאנם בטלפון 050-6869439
מקום התפילה של הצדיק מוסטאפה באדר
מספרים על השייח' מוסטפה באדר, שחי לפני כ-300 שנה בזמנו של אל-ג'זאר שליט עכו, שהיה צדיק גדול שסחף אחריו באדיקותו מאמינים רבים. השלטונות העות'מנים שחששו מהתארגנויות עממיות מעין אלו השליכו אותו לתא אפל בכלא עכו. הצדיק לא הפסיק מתפילתו אפילו לא לרגע עד אשר בחצות הליל התרחש נס וכל מנעולי הכלא נפתחו מעצמם. הסוהרים שגילו זאת בבוקר מיהרו לנעול את המנעולים אלא ששמו לב שאף אחד מהאסירים לא ברח! כשחזר הנס למחרת הם מיהרו אל ביתו של אל ג'זאר האכזר וגילו לו את דבר הנס: לא זו בלבד שאדיקותו וצדיקותו של השייח' פתחו את המנעולים אלא שהם אף החזירו בתשובה את כל האסירים. הסיפור נגע לליבו של השליט שהחזיר ברוב כבוד את השייח' הצדיק לכפרו חורפיש ולאות הערכה אף בנה לו בור מים גדול לצד ביתו. (זהו, אגב, אותו בית שלימים יהפוך לביתן של רוקמות התחרה…).
תשעה דורות אחריו, יזם צאצאו השייח' קאסם באדר את שיקומו ובניתו של "מזאר השייח' מוסטפה באדר" שנמצא בעומק הכפר לכיוון צפון. את המקום בנתה העדה הדרוזית והוא נחנך ברוב כבוד בנוכחות המנהיגות הדתית של העדה. המזאר (מהמילה זיארה), מקום התפילה בו נהג להתפלל השייח' מוסטפה, היה מחוץ לכפר העתיק, אלא שהוא גדל והמזאר נמצא כיום בלב השטח הבנוי.
כיום זהו מבנה גדול ומרשים שמגגו נשקף נוף נפלא לכל הכפר והאזור. השייח' קאסם באדר, שהינו מנהל מרכז ההסברה הדרוזי וכן מנהל המזאר, הינו אדם לבבי ושובה לב שמארח במקום קבוצות ומשוחח איתן על העדה הדרוזית בצורה קולחת, עכשוית ומשעשעת אך יחד עם זאת עם עומק וידע רב. גם השיחה איתו, ולא רק הביקור במקום הינם חוויה מיוחדת.
איך מבקרים?
יש לתאם ביקור של קבוצות עם השייח' קאסם באדר בטלפון 052-9511550. חובה להגיע בלבוש צנוע!
חדר ההנצחה לזכרו של אל"מ נביה מרעי ז"ל
אל"מ נביה מרעי ז"ל בן הכפר חורפיש, היה קצין נערץ ופורץ דרך, שנהרג בקרב ברצועת עזה בספטמבר 1996 בהיותו סגן מפקד אוגדת עזה.
נביה, בן למשפחה שורשית בכפר היה הראשון שיצא ללמודים מחוץ לכפר, בבית ספר התיכון החקלאי "עירון" בחדרה ושם אף שימש מדריך בתנועת הצופים. באוקטובר 1972 גויס לשירות חובה בצה"ל, והיה נחוש להתגייס לחטיבת הצנחנים, זאת בניגוד למקובל עד אז, שדרוזים נהגו להתגייס רק ליחידת המיעוטים. הוא פנה לשר הביטחון באותה תקופה, משה דיין, ולרמטכ"ל, דוד אלעזר, ולאחר מאבק הגשים את משאלתו ופרץ את דרכם של בני מיעוטים אחרים לשרת בצנחנים וביחידות צה"ל אחרות.
מרעי שובץ בגדוד 202. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים. עם סיום המסלול יצא לקורס קציני חי"ר, שלאחריו שובץ ב"יחידת המיעוטים". נביה היה הוגה הרעיון להחליף את שם הגדוד ל"חרב" על מנת להעלות את גאוות היחידה, מכאן נשא עלה בסולם הדרגות ושימש בשרשרת ארוכה של תפקידי פיקוד שבכולם הצטיין והותיר חותם משמעותי.
נביה נישא לבחירת ליבו, שרחה, ובשנת 1978 נולדה בתם היחידה – מנאל.
ב-27 בספטמבר 1996, בעימותים שהיו חלק ממהומות מנהרת הכותל, נהרג מרעי במהלך קרב יריות ברצועת עזה. בן 42 היה במותו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בחורפיש.
בחצר ביתו הקימו בני משפחתו בסיוע גורמים רבים חדר הנצחה מרשים בו מוצגים אוספים וחפצים שונים וכן מוצג סרט מרשים על פועלו ואישיותו פורצת הדרך.
איך מבקרים?
ניתן לתאם ביקור עם אמל בטלפון 052-7093796
הרשמו לאחד הסיורים הקרובים שלנו
לפרטים והרשמה
לפרטים והרשמה
על המחבר:
עמרי
מורה דרך מוסמך ומומחה לטיולים בגליל. המייסד של Omri-Travel שהפך את התחביב והתשוקה שלו למקצוע... חולה טיולים, סקרן בלתי נלאה וממשיך להתלהב מלטייל ולהדריך.
כללי הזהב לטיול מוצלח:
טיול הוא פעילות נפלאה – מהנה, בריא, מחבר ומלמד אך גם עלול להיות מסוכן. על מנת להגביר את ההנאה ולצמצם אתה הסיכון הינה כמה כללים פשוטים המומלצים לכל טיול:
הכנה מראש: חשוב מאוד לקרוא על מסלול הטיול מראש ולדעת היטב מה צפוי לכם: מה המרחק, רמת הקושי, משך הטיול, נתיב הטיול ומה יש לאורכו ולהתארגן בהתאם! חשוב מאוד להצטייד במפה (זכרו: שיש מקומות ללא קליטת סלולר ולכן מפת נייר עדיפה). יש לידע מישהו מקורב לגבי תוכניותיכם ואם זה בשמורה את אחד מאנשי הצוות.
מים, אוכל, ביגוד וציוד: תמיד קחו איתכם מים! (לטיול יום 3 ליטר לאדם). אוכל ונישנושים בהתאם למשך הטיול. נעליים סגורות, ביגוד בהתאם לעונה אך רצוי תמיד מומלץ מכנסיים ארוכים וכמובן כובע. מומלץ להצטייד בפנס, אולר ומקלות הליכה וחשוב לקחת איתכם ערכת עזרה ראשונה בסיסית וטלפון נייד טעון ואף מטען חיצוני.
התנהגות בזמן הטיול: קריטי להישאר על השבילים המסומנים ולא "לעשות שטויות" כמו קפיצות ממקומות גבוהים, טיפוס על עצים ועוד. חובה להתנהג בהתאם להוראות על שלטי הכניסה לשמורות.
לעולם אל תשאירו לכלוך, ניירות, בקבוקים וחפצים בשטח. אספו את האשפה שלכם ורצוי גם לנקות לכלוך שמצאתם בשטח ולהשאירו במצב טוב יותר.
במקרה חרום: אם חס וחלילה מישהו נפגע במהלך הטיול הכלל הבסיסי הוא טיפול ראשוני במקום ולהוציא את הנפגע מהשטח בהקדם האפשרי. בהתאם למקרה יש להזעיק גורמים רלוונטיים. מומלץ מאוד להוריד את האפליקציה מדא שלי – שבה יש הנחיות עזרה ראשונה לכל המקרים ואפשרות קלה להזעקת עזרה.
מוזמנים לטייל איתנו
המאמר עזר לכם? נשמח לקרוא את תגובתכם
