בלילה שבין ה-16 וה-17 באפריל 1948 התרחש אחד האירועים הדרמטיים והמכריעים ביותר של מלחמת העצמאות בגליל. תושייתו ויצירתיותו של מפקד פלמ"ח צעיר בן 21 השפיעה רבות על המורל של תושבי הרובע היהודי הנצור בצפת והביאה בעקיפין לנצחון ולשחרור העיר.
הדרמה
השעה 5:15 לפנות בוקר. דממה בצפת. הבריטים עזבו את העיר רק לפני כ-15 שעות והעבירו את כל נקודות המפתח לידי הערבים. הרובע היהודי נצור ותחת מתקפה קשה שהחלה מיד עם עזיבת הבריטים ושככה עם רדת הלילה. תושבי הרובע לא מצליחים להרדם. מראות הרצח וההרס מהעבר שבים ועולים בזכרון התושבים. "השחיטה" במאורעות 29 והרצח מ-36 טריים עדיין ונראים מאוד מוחשיים. קולות מחיאות הכפיים והצעקות ה"אטבח אל יהוד" שנשמעו היטב ברחבי העיר במהלך אתמול כשערביי העיר קיבלו מהאנגלים עם עזיבתם את נקודות המפתח בעיר, עוד מהדהדות באוזני אנשי הרובע. פחד וחרדה ברובע. אפילו שתי מזכירות מטה ההגנה כבר הפילו גורל מי תהרוג את חברתה באקדח היחיד שהיה ברשותן ותתאבד אחריה לבל תיפול בידי הערבים.
מעט לוחמי הגנה ואצ"ל על משמרתם ממתינים לחידוש ההתקפה הערבית אך רוב תושבי הרובע, חרדים וזקנים, מפחדים מהרע מכל שיגיע בשעות הקרובות. הם נעולים במרתפים ובחדרים ועושים את הדבר היחיד שיכול לדעתם להציל אותם: הם אומרים פרקי תהילים.
שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים – מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
פחד מוות ברובע.
ואז
35 לוחמי הגדוד השלישי של הפלמ"ח בפיקודו של אלעד רייספלד (לימים פלד) נכנסים בצעידה נמרצת לעבר בית הכנסת הא"רי בלב הרובע. אלעד שהבין את המשמעות המורלית של הגעת "מחלקה הישע" דרש מחייליו להסתדר ולהתנקות מהבוץ לאחר המסע הרגלי המזורז סביב הכפרים הערביים ורגע לפני כניסתם לרובע. הוא סידר אותם בשלשות ונכנס איתם בצעידה בוטחת כשהם שרים בקול רם את המנון הפלמ"ח ("אנו אנו הפלמ"ח") גורמים לכל אנשי הרובע לדעת שהפלמ"ח הגיע לעזרתם.
הקליקו על החץ לשמוע את המנון הפלמ"ח:
השיר מהדהד בסמטאות, חודר אל המרתפים וגם אל הלבבות.
פתאום עין מציצה מבעד לדלת. צוהר קטן נפתח ודמות עטוית זקן מתבוננת.
מתאר אורי גפן (אחד מה-35, איש קיבוץ גדות):
ואז, ראינו ראשים של אנשים מתחילים לצאת מהמרתפים. יהודים זקנים, כי הצעירים היו כמובן בעמדות…….. ולפתע אתה רואה זקנים וילדים עם חיוך על הפרצוף, האנשים מחייכים……. כי אין ספק שחלק מהם, הם פשוט חיכו לרגעים האחרונים שלהם…..
האקט הזה, של הגעת "מחלקת הישע", אותם 35 הפלמ"חניקים במסע הלילי המזורז מהר כנען, הוא אלמנט מהותי בניצחון בקרב על צפת, גם משום שהוא הזרים כח מיומן וטרי עם נשק ותחמושת אל הרובע דבר שאיפשר לרובע להחזיק מעמד בימים המכריעים עד שהגלגל התהפך אבל בעיקר בגלל שהוא חיזק מאוד את אנשי הרובע מהבחינה המורלית ונתן להם תקווה.
לפעמים שיר – יכול להיות כלי הנשק הכי אפקטיבי….
נחזור מעט להבנת הרקע והמשך סיפור הקרב.
הרקע לקרב על שיחרור צפת
העיר צפת היתה "בירת הגליל" והעיר החשובה ביותר באזור. ב-1948 חיו בה כ-12 אלף תושבים מהם רק כ-1500 יהודים תושבי הרובע היהודי (מסומן בכחול בתרשים). יחסים טובים, הכרות רבת שנים בין תושבי העיר היהודים והערבים ואפילו עסקים משותפים נקטעו בזמן מאורעות 1929 עת 18 מתושבי העיר היהודים נרצחו ועוד כ-80 נפצעו. גם במאורעות 36-39 סבל הרובע היהודי מהתקפות ורצח, אך הבריטים שליטי הארץ באותה עת חצצו בין הרובע היהודי לשכונות הערביות בגדרות תיל ושמרו על חבית חומר הנפץ לבל תתפוצץ.
בצפת הערבית חיו למעלה מ-10,000 איש ובהם משפחות עשירות ומכובדות רבות. סביב העיר במרחב הכפרי (עין זייתון, ביריה, עכברה, ספסף), חיו עוד כ-5000 ערבים.
התישבות יהודית מועטה (ביריה, הר כנען, עין זיתים) היתה באזור וללא קשר ישיר אל הרובע שנכנס למצור מיד עם תחילת מלחמת העצמאות ביום שאחרי החלטת החלוקה באו"ם ב-29 בנובמבר 1947. בהר כנען ישב חלק מהגדוד השלישי של הפלמ"ח.
המצב של הרובע הנצור מאותו רגע היה קשה אך סטטי. כל זמן שהבריטים נכחו במקום הם היו מי ששמרו על חיי התושבים והשאירו את המצב ללא שינוי. אך ב-16 באפריל, כחודש לפני שעזבו הבריטים את הארץ והוכרזה מדינת ישראל, הם עזבו את צפת והמצב השתנה באופן מוחלט.
קדמה לעזיבתם הצעה שלהם לעזור לפינוי הרובע. הצעה שבאה כבר ב-14 באפריל, יומיים לפני עזיבתם בפועל, אך זו נדחתה ע"י מאיר מייברג (מפקד ההגנה בצפת) והרב זיידה הלר (המנהיג הרוחני) בהשראת בן-גוריון ומנהיגות היישוב בארץ שלא נסוגים משום נקודת יישוב.
וכך מתחיל הקרב בצהרי יום שישי, ה-16 באפריל 1948, קרב שאני נוהג לכנותו "ניצחון בארבעה מהלכים"
מהלך 1 – כניסת ה-35:
המהלך הראשון הוא כניסת מחלקת הישע של אלעד פלד. זה בא, כאמור, לאחר עזיבת האנגלים ותפיסת נקודות המפתח ע"י הערבים: משטרת הר כנען, משלט המצודה ("הפיטמה"), המשטרה העירונית (ליד כיכר הדווידקה) ובית שלווה שנמצא מצפון לרובע.
חשוב להבין שבצפת הערבית, למרות הפיצול והמאבקים הפנימיים, היו כ-700 לוחמים ומהם כ-250 אנשי "צבא ההצלה" (ג'יש אל אינקאד') שמגיעים לעיר מינואר 48. בהם סורים, ירדנים,עירקים ובוסנים כאשר המפקד היה אדיב שישקלי (לימים נשיא סוריה) שמפקדתו היתה בכפר ספסף – ספסופה של ימינו.
ב-16 באפריל ב-14:00הבריטים עוזבים וכאמור מעבירים את נקודות המפתח לערבים ומיד מתחילה התקפה קשה והרובע היהודי בקושי מחזיק מעמד. עיקר הקושי בחלק הדרומי – אזור שכינויו היה "סטלינגרד". באזור זה הצליחו הערבים לפוצץ את שורת הבתים הראשונה.
הרובע היה במצוקה וחרדה ומברקים בהולים המבקשים עזרה נשלחו לכל עבר. מחלקת ה-35 ("הל"ה של צפת") היתה התשובה שנתנה ההגנה למצב.
כאמור הגעתם הצליחה לייצב את המצב לימים הקרובים ובנוסף קיבל לידיו אלעד פלד את מלוא הסמכויות והפך להיות מפקד העיר כאשר הוא פועל תחת השם "כנעני".
במשך כשבועיים עומד הרובע תחת לחץ ויריות בלתי פוסקות אך לוחמי הרובע (אנשי ההגנה והאצ"ל) בתוספת מחלקת הפלמ"ח מצליחים להחזיק מעמד. ב-28 באפריל מבצעים הערבים את התקפתם הרצינית היחידה וכמעט מצליחים לפרוץ לרובע. תושייתו של בנימין גייגר, בן צפת, שפעל כמעט לבדו, הצליחה לבלום נסיון זה.
מהלך 2- כיבוש עין זייתון וביריה – 30/4-1/5
המהלך השני הוא כיבוש הכפרים עין זייתון וביריה ב-1 במאי וחיבור הרובע עם הר כנען.
חשוב להבין שלניצחון בקרב על צפת היתה משמעות רבה גם מהבחינה האסטרטגית וגם מהבחינה הפסיכולוגית ולכן גם יגאל אלון בצד היהודי וגם אדיב שישקלי וצד הערבי אמרו ש"חייבים לנצח".
יגאל אלון בעצמו מתמנה למפקד מבצע יפת"ח ומפקד באופן אישי מרגע זה על הקרבות בגליל. יש לזכור שאלון עצמו הוא צאצא למשפחה צפתית (סבו הוא אלתר שוורץ מראש פינה), דובר ערבית ומכיר היטב את הלך הרוח והמנטליות הערבית בגליל. הוא מבין שהניצחון בצפת הוא המפתח לגליל כולו ולכן מטיל את כל הכח שעומד לרשותו למערכה.
ב-1 במאי נכבשים הכפרים עין זייתון וביריה בקלות יחסית לאחר שרוב תושביהם בורחים כתוצאה מהרעשה ארטילרית הישראלית. בימים הבאים מפוצצים את בתי הכפר, דבר הפוגע קשות במורל הערבי ומתחילה בריחת אזרחים מהעיר צפת.
הכף מתהפכת ויש גישה ישירה מהר כנען לרובע. שיירת אספקה מראש פינה מגיעה ובעזרת פרדות מעבירים מזון (כולל מצות לחג הפסח), נשק, תחמושת ואספקה לעיר.
מהלך 3 – ההתקפה הראשונה 6-7 במאי
כ-250 חיילים מהגדוד השלישי בעיר מתארגנים לכיבוש העיר כשהמטרה – המצודה. אליהם יש להוסיף כ-200 אנשי ההגנה והאצ"ל בעיר. סה"כ כ-450 לוחמים
בצד הערבי: כ-700 לוחמים כ-450 מהם מקומיים.
בלילה שבין ה-6 וה-7 במאי מתחוללת ההתקפה שנכשלת בגלל קיומה של עמדת מקלעים מבוצרת בקירבת ה"פיטמה" על המצודה. מחיר הכשלון – 7 הרוגים נוספים בהם זאב כהן הצפתי ודיכדוך בקרב תושבי העיר.
יגאל אלון מגיע לבחון את המצב ולעודד. לוחץ על משה קלמן לצאת להתקפה שניה מהר מחשש פלישת צבאות ערב הצפויה.
מהלך 4 – ההתקפה השניה 9-10 במאי
ההתקפה כוונה ל-4 יעדים: המצודה, המשטרה העירונית, בית שלווה ומשטרת כנען. שלושת הראשונים הותקפו במקביל לאחר רדת הלילה של ה-9 במאי והאחרון נכבש לאחר מכן. לכל יעד מצוותים כח משימה שכלל מחלקת פורצת ומחלקת עתודה. במקביל תקף הגדוד הראשון את עכברה, דבר שגרר מנוסה נוספת בקרב ערביי העיר.
אל המצודה פרצה מחלקתו של אבינועם חדש שלמרות פציעתו הצליח להגיע אל קרבת עמדת המקלע ובעזרת מטול פיאט (שהפעיל מיכאל פוש) הצליחו לפוצץ את העמדה ואחר כך גם להשתיק את כל מוצב הפיטמה – דבר שהכריע את הקרב.
גם במשטרה העירונית התנהל קרב קשה מחדר לחדר. מפקד הפלוגה הפורצת אברהם הוכמן נהרג אך התחנה נכבשה. קבוצת חיילי צבא ההצלה התבצרו על הגג ובניסיון להגיע אליהם נפצע קשה אלעד פלד. חיילים אלו הצליחו לבסוף לחמוק מהגג בחסות החשכה ויש הטוענים שגם אדיב שישקלי בעצמו היה בינהם…
בבית שלווה הקרב היה קל יותר אך גם שם נהרג המ"פ יצחק ליכט. אל משטרת כנען הגיעו כאשר הערבים כבר ברחו ממנה.
הנפת דגל ישראל על משטרת כנען סימלה את הנצחון בקרב על צפת ופתח את הדרך לריצה של בנות הגדוד השלישי מהר כנען למפגש עם חבריהם בתוככי העיר.
למחרת, ב-11 במאי הגיע הזמן להיכנס ולכבוש את השכונות הערביות של העיר. אך כאשר אנשי הפלמ"ח נכנסו לשם הם מצאו עיר רפאים. כל ערביי העיר צפת וכפרי האזור ברחו דרך נחל עמוד לעבר לבנון והעיר כולה נותרה ריקה.
ההצלחות בכיבושי הכפרים באזור וכן בהתקפה המכרעת בצפת עצמה שיצרו טלטלה מורלית ופחד בקרב הערבית התווספו גם שמועות שהיהודים עומדים שהשתמש בפצצות אטום בכיבוש השכונות… הרעש העצום שיצרו תותחי הדווידקה והגשם שירד באותו לילה שלכאורה הוכיחו את אמיתות השמועות הביאו לבריחה המוחלטת. בין הבורחים היה גם נער צעיר בן 13 בשם מחמוד עאבס – כיום ראש הרשות הפלסטינאית.
לאחר תום הקרבות אמר זיידה הלר, רבה של צפת שהעיר ניצלה בזכות שני דברים: הנס והמעשה. המעשה – אלו התפילות, והנס – שלוחמי הפלמ"ח הגיעו בזמן…
הנצחון בצפת הכריע את המערכה על הגליל המזרחי ומכאן חשיבותה.
ובנימה אישית
הורי, אלדד וחסידה אבידר, היו שניהם חברי הגדוד השלישי של הפלמ"ח ואימי השתתפה באופן פעיל באירוע כאשר שהתה עם חבריה חודשים אחדים בהר כנען עד לאחר כיבוש צפת. 13 מתוך 35 הלוחמים ממחלקת הישע הכרתי באופן אישי משום שהיו מבאי ביתנו ועם חלקם אני בקשר עד היום. על כן סיפור כיבוש צפת יקר לליבי ואני מקפיד לספרו למטיילי בסיורי הרבים בצפת.
את המאמר שלעיל ביססתי על מקורות רבים אך העיקריים שבהם הם סיפרו של אלעד פלד "צפת" אשר מספר את הסיפור בפירוט רב ועל שני ראיונות עומק שקיימתי עם אלעד פלד ועם משה מטלון ששיתפו אותי בזכרונותיהם וחוויותיהם האישיים.
אני מצרף כאן קטעים משני ראיונות אלו עם העדות של שני הלוחמים:
ראיון עם אלעד פלד על זכרונותיו מכיבוש צפת:
הראין התקיים בירושלים בראשית 2017
ראיון עם משה מטלון על זכרונותיו מכיבוש צפת:
הראיון התקיים בניר בנים בתחילת 2017
לפרטים והרשמה
מורה דרך מוסמך ומומחה לטיולים בגליל. המייסד של Omri-Travel שהפך את התחביב והתשוקה שלו למקצוע... חולה טיולים, סקרן בלתי נלאה וממשיך להתלהב מלטייל ולהדריך.
טיול הוא פעילות נפלאה – מהנה, בריא, מחבר ומלמד אך גם עלול להיות מסוכן. על מנת להגביר את ההנאה ולצמצם אתה הסיכון הינה כמה כללים פשוטים המומלצים לכל טיול:
הכנה מראש: חשוב מאוד לקרוא על מסלול הטיול מראש ולדעת היטב מה צפוי לכם: מה המרחק, רמת הקושי, משך הטיול, נתיב הטיול ומה יש לאורכו ולהתארגן בהתאם! חשוב מאוד להצטייד במפה (זכרו: שיש מקומות ללא קליטת סלולר ולכן מפת נייר עדיפה). יש לידע מישהו מקורב לגבי תוכניותיכם ואם זה בשמורה את אחד מאנשי הצוות.
מים, אוכל, ביגוד וציוד: תמיד קחו איתכם מים! (לטיול יום 3 ליטר לאדם). אוכל ונישנושים בהתאם למשך הטיול. נעליים סגורות, ביגוד בהתאם לעונה אך רצוי תמיד מומלץ מכנסיים ארוכים וכמובן כובע. מומלץ להצטייד בפנס, אולר ומקלות הליכה וחשוב לקחת איתכם ערכת עזרה ראשונה בסיסית וטלפון נייד טעון ואף מטען חיצוני.
התנהגות בזמן הטיול: קריטי להישאר על השבילים המסומנים ולא "לעשות שטויות" כמו קפיצות ממקומות גבוהים, טיפוס על עצים ועוד. חובה להתנהג בהתאם להוראות על שלטי הכניסה לשמורות.
לעולם אל תשאירו לכלוך, ניירות, בקבוקים וחפצים בשטח. אספו את האשפה שלכם ורצוי גם לנקות לכלוך שמצאתם בשטח ולהשאירו במצב טוב יותר.
במקרה חרום: אם חס וחלילה מישהו נפגע במהלך הטיול הכלל הבסיסי הוא טיפול ראשוני במקום ולהוציא את הנפגע מהשטח בהקדם האפשרי. בהתאם למקרה יש להזעיק גורמים רלוונטיים. מומלץ מאוד להוריד את האפליקציה מדא שלי – שבה יש הנחיות עזרה ראשונה לכל המקרים ואפשרות קלה להזעקת עזרה.
