כנסיית הבשורה

כנסיית הבשורה בנצרת או בשמה הרשמי בזיליקת הבשורה, היא אחת מארבע הכנסיות הקדושות והחשובות בעולם הנוצרי כי ובה התקיים אירוע הבשורה בו לפי האמונה הנוצרית בישר המלאך גבריאל למרים הבתולה אם ישו על לידתו הצפויה של המשיח. אירוע זה הינו אחד האירועים החשובים והמכוננים באמונה הנוצרית והכנסייה הינה מקדש המהלל את דמותה של מרים.

כנסיית הבשורה היא הגדולה במזרח התיכון וצורתה מזכירה מגדלור. היא יושבת על שרידים עתיקים המשולבים בתוך המבנה המרשים על שתי קומותיו. שלושה אפיפיורים ביקרו בה! פאולוס השישי בינואר 1964, יוחנן פאולוס השני בחג הבשורה בבמרץ 2000 והאפיפיור בנדיקטוס השישה עשר במאי 2009.

בזיליקת הבשורה היא כנסיית מרשימה מעין כמותה והביקור בה חוויתי ומלמד המון על האמונה והמסורת הנוצרית.

 

סיפור הבשורה למרים

הנה סיפור הבשורה כפי שמופיע בברית החדשה בבשורה על פי לוקס, פרק א , 26-38:

“וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים אֶת-גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ גָּלִילָה אֶל-עִיר אַחַת וּשְׁמָהּ נְצָרֶת׃ אֶל-בְּתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ אֲשֶׁר-שְׁמוֹ יוֹסֵף מִבֵּית דָּוִד וְשֵׁם הַבְּתוּלָה מִרְיָם׃ וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ הַחַדְרָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שָׁלוֹם לָךְ אֵשֶׁת-חֵן ה’ עִמָּךְ בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים׃ וְהִיא בִּרְאוֹתָהּ נִבְהֲלָה לִדְבָרוֹ וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ מָה הַבְּרָכָה הַזֹּאת׃ וַיֹּאמֶר לָהּ הַמַּלְאָךְ אַל-תִּירְאִי מִרְיָם כִּי-מָצָאתְ חֵן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃ וְהִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאתְ אֶת-שְׁמוֹ יֵשׂוּעַ׃ וְהוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן-עֶלְיוֹן יִקָּרֵא וַ-ה’ אֱלֹהִים יִתֶּן-לוֹ אֶת-כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו׃ וּמָלַךְ עַל-בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וָעֶד וּלְמַלְכוּתוֹ אֵין קֵץ׃ וַתֹּאמֶר מִרְיָם אֶל-הַמַּלְאָךְ אֵיךְ יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וַאֲנִי אֵינֶנִּי יֹדַעַת אִישׁ׃ וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תָּבוֹא עָלַיךְ וּגְבוּרַת עֶלְיוֹן תָּצֵל עָלָיּךְ עַל-כֵּן קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לַיִּלוֹד בֶּן-הָאֱלֹהִים׃ וְהִנֵּה אֱלִישֶׁבַע קְרוֹבָתֵךְ אֲשֶׁר קָרְאוּ-לָהּ עֲקָרָה גַּם-הִיא הָרָה לָלֶדֶת בֵּן בְּזִקְנָתָהּ וְזֶה לָּהּ הַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי׃ כִּי לֹא-יִפָּלֵא מֵאֱלֹהִים כָּל-דָּבָר׃ וַתֹּאמֶר מִרְיָם הִנְנִי שִׁפְחַת ה’ יְהִי-לִי כִּדְבָרֶךָ וַיֵּצֵא מֵאִתָּהּ הַמַּלְאָךְ.”

יש לשים לב לכך שהבשורה מאוד מפתיעה מאוד בעייתית בחברה שמרנית של לפני 2000 שנה אך למרות זאת מרים מתקבלת ומאומצת ע”י מרים באמונה מלאה  ובהכנעה: “וַתֹּאמֶר מִרְיָם הִנְנִי שִׁפְחַת ה’”. בכך הפכה מרים לדוגמא ומופת למאמין נוצרי ועל כן הבזיליקה כולה היא היכל הערצה לדמות האהובה של מרים הבתולה אם ישוע.

יש לציין כי מבחינת האמונה הנוצרית רגע הבשורה, הוא רגע חשוב ומכונן באמונה. זהו רגע האינקרניה בו "הדבר נהיה לבשר" כלומר האלוהים לבש דמות אדם והתממש בבשר. על כן זהו אחד מאבעת המקומות הקדושים ביותר לנוצרים בעולם (יחד עם כנסיית הקשר בירושלים כנסיית המולד בבית-לחם וכנסיית סנט. פטרוס ברומא). זוהי הסיבה לכך שכאן נבנתה כנסיה מרשימה ומיוחדת – והגדולה ביותר במזרח התיכון.

מסורות נוצריות קדומות העוסקות במוצאה של מרים טוענות שהיא נצר לבית דוד, בהסתמך על כך שבת דודתה אלישבע בעין כרם – אימו של יוחנן המטביל – היא במקור ממשפחת כוהנים, שגם הם גם כן נצר לבית דוד. זה מחזק את האמירה הנוצרית שישוע הוא המשיח משום שמשיח אמור להיות נצר לבית דוד. גם יוסף "אביו" המאמץ

ההיסטוריה של כנסיית הבשורה

במקום בו עומדת כיום הכנסייה המודרנית יש הסטוריה עתיקה ומענינת:

תקופת בית שני

בתקופת בית שני נצרת היא כפר יהודי קטן ונידח שהתקיים ממש כאן, סביב כנסיית הבשורה של היום. גם בברית החדשה מצוין שהמלאך פונה למרים שמתגוררת בכפר נידח. חפירות ארכיאולוגיות שנעשו כאן מאשרות כאן מתחם של הכפר מימי בית שני. ניתן לראות ואף לסייר בחלק מהחפירות במסגרת הביקור במוזיאון הכנסייה (ראו בהמשך). חלק משרידים קדומים אלו נמצאים גם בלב ליבה של הכנסייה, במרכז הקריפטה, ושם רואים קירות דמויי מערה אשר על פי המסורת הנוצרים חלקם שייכים לביתה של מרים! עוד ממצא מעניין שנמצא שם הוא אגן טבילה שמזכיר מקווה יהודי שבהמשך שימש כאגן טבילה נוצרי.

הממצא הארכיאולוגי המענין ביותר מהתקופה הקדומה ביותר בכנסייה, המתוארך למאה הראשונה או השנייה לספירה הוא בסיס עמוד, עליו חרות "Xe Maria". זו כתובת ביוונית שמשמעות "אווה מריה" או בעברית "שלום לך מרים!" שהוא ציטוט מדברי המלאך בבואו לבשר למרים. ממצא קדום מהווה עדות חשובה לאמונה בישו ומרים כבר בשלב מאוד מוקדם, רק עשרות שנים לאחר זמן חייו של ישו והרבה לפני שהדת הנוצרית תהפוך להיות מותרת באימפריה הרומית.
העובדה שכתובת זאת המעידה על הסגידה לדמות של מרים נמצאת כאן מחזקת את הסברה שאנו באמת נמצאים בסמוך מאוד לביתה של מרים בנצרת. משערים שבמקום זה היו התכנסויות של הנוצרים-המוקדמים עוד בתקופה שהנצרות אפילו עוד לא נפרדה לגמרי מן היהדות.

תקופה ביזנטית

קונסטנטינוס קיסר האימפריה הרומית מקבל את הנצרות כדת מותרת בתחילת המאה ה-4 ומאז עולים לרגל לכאן נוצרים המקימים כאן בשת 427 כנסיה המשלבת בתוכה את כל השרידים שנשארו מביתה של מרים.

הכנסייה הביזנטית המקורית היתה קטנה ושימרה את חדרה של מרים בחלקה הפנימי. בכנסייה זאת התקיים פולחן באופן לא רציף עד תחילת המאה ה-11

תקופה צלבנית

בשנת 1101 נבנתה כאן כנסייה ענקית, מפוארת ומרשימה במידות של כ-50 על 30 מ'. הקיר הצפוני שלה השתמר ונמצא התוך הכנסייה המודרנית. גודל הקיר שנשמר ממחיש כמה גדולה היא הייתה. במוזיאון של הכנסייה מוצגות כותרות מרהיבות של עמודים מהתקופה הצלבנית. חלקן נמצאו טמונות בחול כנראה משום שלא הספיקו להציב אותם לפני הכיבוש של סלאח א-דין או הכיבוש הממלוכי של המאה ה-13. הכותרות הללו עשויות בצורה נפלאה – ממש מלאכת מחשבת ואולי העבודה הכי יפה של הצלבנים בארץ.

הכנסייה נהרסה ע"י הממלוכים בשנת 1263 אך נותרו ממנה שרידים מרשימים שכאמור חלקם מוצפנים בתוככי הכנסייה המודרנית.

מהתקופה העות'מנית

בשנת 1620 נותן פאחר א-דין השליט העות'מני הדרוזי לפרנציסקנים, מי שנשלחו ע"י האפיפיור לשמור על המקומות הקדושים בארץ הקודש, אישור לחזור לנצרת. עד היום מצד ימין בקריפטה יש לוח ובו כתובת תודה לפאחר א-דין.

רק בשנת 1730 הפרנציסקנים בונים כאן כנסיה צנועה וקטנה. הפרנציסקנים ממשיכים לשמר ולשלב את השרידים של החדר של מרים, חדר ההתכנסות של היודאו-נוצרים ואת אגן הטבילה. הם חושפים ומשלבים גם פסיפס עם החי-רו, צלב ותשליב אותיות, וחושפים מתחם שנמצא משמאל לחדר של מרים, עם גרפיטי, שמשייכים למרטיר בשם קונון, שהיה ממשפחתו של ישוע.

הכנסייה המודרנית

בגלל קדושת המקום וחשיבתו הרבה קבע האפיפיור בשנת 1950 שיש להקים כאן כנסיה גדולה ומרשימה ולשם כך יצא מכרז.

האדריכל האיטלקי הנודע אנטוניו ברלוצי, מי שהקים מספר רב של כנסיות בישראל ומחוצה לה עבור הפרנציסקנים, הגיש תוכנית מפורטת שמתאימה לנוף של נצרת: מבנה גדול עם כיפה ומגדלי פעמונים, מתאים מאוד למרחב המזרח התיכוני ובעל קווי דמון להגיה סופיה באסטנבול ומבנים בסגנון הביזנטי. אך מסיבות שונות תוכניתו לא התקבלה באופן מפתיע.

ב-1958 זכה בפרויקט אדריכל איטלקי אחר – ג'ובאני מוציו, שהכין תוכנית חדשה ושונה למבנה. הפעם כנסיה מודרנית בסגנון הברוטליזם האיטלקי בו בולט השימוש הרב בקירות בטון ובקוים אגרסיביים. בכנסייה בתכנונו של מוציו נעשתה הפרדה בין תחום ההנצחה למרחב הקהילתי. בקומה העליונה נבנתה כנסיה מודרנית שתשרת את הקהילה ולמטה מוקד הנצחה עבור הצליינים. מוציו רצה לתת משקל יתר לאירוע הבשורה. ואכן-זו הכנסייה הגדולה ביותר במזרח התיכון, בגובה של 59.5 מטר, ויש עוד תוף מתומן ומעליו כיפה בצורת חרוט, ועוד מעליה משהו שנראה כמו מגדלור פתוח לשמים. אם מורידים אנך מגובה המגדלור עד למטה מגיעים לבית של מרים. כלומר מגיעים מן האור השמיימי למקום התרחשות הבשורה – יותר מ-66 מטר גובה. בנוסף מוצגים בתוך המבנה המודרני רבים מהשרידים של הכנסיות הקדומות ומוצפנים במבנה סמלים ומסרים רבים מהאמונה הנוצרים המתמקדים באירוע הבשורה ומשמעותו.

תוכנית זו אושרה ובספטמבר 1960 התחילה הבניה. חברת הבנייה הישראלית סולל בונה – נבחרה להיות הקבלן המבצע. עבודות הבנייה נמשכו למעלה משמונה שנים, עד שהכנסייה הוקדשה בחג הבשורה של שנת 1969.
בתחילה התקבלה הכנסייה בביקורת קשה ורבים התקשו לקבל את המודרניות שלה אך עם השנים הפכה הכנסייה לנערצת וגדולתו של ג'יובני מוציו הוכרה.

כנסייה זו, בה אתם נמצאים, הינה הגדולה במזרח התיכון ואחת מארבע הכנסייות הקדושות והחשובות לנצרות בעולם כולו.

הנחיות ביקור בכנסיית הבשורה

• לשמור על השקט! מאוד מקפידים על שקט בכנסיה. נא לא לדבר בקול ולשמיעת ההסברים הקוליים בסיורנו – אנא הצטיידו באוזניות.
• לא לדבר בטלפון.
• להסיר את הכובעים – כמקובל בכנסיות.
• אפשר לצלם אך ללא פלש
• בימים כתיקונם הכנסיה פתוחה 7 ימים בשבוע מ-9 עד 17 (ביום א’ שעת הסגירה מוקדמת יותר).

חצר כנסיית הבשורה

להלן סקירת מה שמומלץ לראות מחוץ למבנה הכנסיה בחצר שבמפלס התחתון:

החזית המערבית של כנסיית הבשורה

החזית המערבית של הכנסייה למעשה מתארת את תמצית סיפור הגאולה הנוצרית, כאשר הדגש הוא על אירוע הבשורה.

רגע הבשורה של המלאך גבריאל למרים הוא רגע מרכזי באמונה הנוצרית. זהו הרגע בו אלוהים התגשם בבשר אנושי כדי לגאול את האנושות מהחטא הקדמון. אירוע זה נקרא "אינקרנציה".

חלקה העליון של החזית בנוי בצורת גמלון, המסתיים בפסלו של ישוע, המקבל בברכה את פני הבאים. תחתיו חלונות מאורכים היורדים מטה כפירמידה ובהם ויטראז'.  בחלק העליון של החזית חקוקות דמותה של מרים מימין, ומשמאל דמותו של המלאך גבריאל כשהוא אוחז מטה של שושן צחור המסמל טוהר ובתולים. מרים מתוארת כשפניה מופנות הצידה וידיה מורמות במבוכה לנוכח בשורת המלאך. מתחת לדמויות הללו כתובת: " ANGELUS DOMINI NUNTIAVIT MARIAE", שפירושה "מלאך אלוהים בישר למרים". במפלס נמוך יותר בחזית חרוטים שמותיהם של  ארבעת האוונגליסטים (כותבי ספרי הבשורה) וסמליהם: מתי (פני אדם מכונף), מרקוס (אריה מכונף), לוקס (שור מכונף) ויוחנן (נשר). ברצועה האופקית שמתחתם כתוב: "VERBUM CARO FACTUM EST ET HABITAVIT IN NOBIS", כלומר "הדבר נהיה לבשר ושכן בתוכנו" (יוחנן א', י"ד) שהוא משפט המפתח המעיד על רגע האינקרנציה.

בשני צידי החזית מופיעים בלטינית שני משפטים חשובים מהתנ"ך:

בצד שמאל, משמאל לדמותו של מתי מופיע הפסוק מבראשית, ג', ט"ו:  "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ… הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב". פסוק זה קשור לחטא עץ הדעת – הוא "החטא הקדמון" בטרמינולוגיה הנוצרית.

בצד ימין של החזית, מימין לדמותו של יוחנן מופיע הפסוק מישעיהו, ז', י"ד:  "הִנֵּה הָעַלְמָה (בתולה), הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ, עִמָּנוּ אֵל". קישור זה מדגים את התפיסה הנוצרית של ישוע כמי שבלידתו מכפר על החטא הקדמון. כלומר, נבואתו של ישעיהו התגשמה כאן ברגע שמרים התבשרה על הולדת ישוע – בכך יש סגירה וכפרה על החטא הקדמון.

רצועות האבן הוורודות בחזית, מעוטרות בסמלים של ארבעת יסודות הבריאה: האוויר, האש, המים והאדמה – ומשמעותם כאן לומר כי מרגע שישוע הגיע לעולם כגואל אין יותר מקום לאמונה באלים שונים. ישנו אל אחד השולט בכל.

החזית הדרומית

החזית הדרומית עוסקת בהערצה למרים. במרכז החזית מרפסת המשמשת לנשיאת דרשות למאמינים המתכנסים ברחבה. מתחתה גומחה בה ניצב פסלה של מרים, המעוצבת כנערה צעירה, כפי שהייתה בעת הבשורה. המשקוף שמסביב למרפסת מעוטר לסירוגין בפרח ובתשליב של האותיות A ו-M. שהן ראשי התיבות של ברכת המלאך למרים – Ave Maria. שילוב האותיות מופיע גם במרכז המעקה של המרפסת. כמו כן, בנוסף, החרוטות על קיר החזית הולכות באלכסון ויוצרות אף הן את צירופי  האותיות A ו-M. על גבי פסי אבן ורודים, חקוקה תפילה מפורסמת המוקדשת למרים, Salve Regina, שפירושה "שלום לך מלכה".

בשער יש שתי דלתות ברונזה, ועליהן ישנם שניים עשר תבליטים המתארים אירועים חשובים בחייה הרוחניים והגשמיים של מרים.

משמאל לימין, מלמטה למעלה:

1. אנה מניפה את מרים התינוקת ויוסף עומד לידן: "אימקולטה": מרים אינה נגועה בחטא הקדמון.
2. הצגת מרים במקדש, כמו שהציגו את ישוע בפדיון הבן. הקדישו אותה לבית המקדש: "פרזנטציו".
3. ברית ארוסים של מרים ויוסף: "ארוסין"
4. הבשורה: המלאך גבריאל למרים: "אווה מריה"
5. הביקור של מרים אצל אלישבע: "מגניפקט"= תרומם נפשי את אדוני…
6. הלידה באבוס בבית לחם: רואים שור וחמור, ואת מרים, ויוסף ברקע.
7. נס בקנה: כדים, משרת, מרים וישוע, הפיכת המים ליין. ישוע קטן יותר, כי מרים היא הרי היוזמת.
8. מרים רואה את בנה מת על הצלב, שני הגנבים שנצלבו לידו, ודמות נוספת שרוכנת – זוהי מרים מגדלנה: "דה-סולטה" .
9. ההורדה מן הצלב, מרים מקבלת את בנה לחיקה: "הרחמים/האדיקות": "הפייטה".
10. העלאת מרים לשמים בגופה ובנשמתה .
11. הכתרת מרים כמלכת השמיים.
12. מתפללים אליה "מאטר אקלסיה" – תחת הגלימה שלה חוסות קהילות המאמינים בעולם.

חצר הכנסיה – המפלס התחתון

תמונות מרים במסדרון העמודים

בארקאדה (מסדרון העמודים) מ שמקיפה את החצר של הכנסייה – יש יצירות שניתנו כמתנה מקהילות קתוליות מרחבי העולם לכנסייה. בכולן מופיעה דמותה של מריה ומרתק לראות כיצד כל תרבות או קהילה בעולם רואים את המדונה. בכל תמונה מרכיבים מהתרבות שממנה נשלחה התשורה הזו. גם בתוך הכנסייה (בקומה העליונה) יש עוד כמה תשורות מרשימות.

פסל הפיוס

בקצה החצר בפינה הדרום-מזרחית יש פסל  המעיד על חידוש היחסים בין הקתולים והאורתודוקסים לאחר 960 שנים של ניתוק!. הדמויות בפסל הן של האפיפיור פאולוס השישי שביקר בארץ ב-1964 בזמן בניית הכנסייה והשני הינו הפטריארך היווני מקונסטנטינופול אתנגורס, כמיצג את העולם האורתודוכסי. ב-5.1.1964 בעת ביקור האפיפיור בישראל הוא ניפגש על הר הזיתים בירושלים (שהיה תחת שלטון ירדני אז) עם הפטריארך האורתודוקסי והם לוחצים ידיים, וזה בעצם חידוש היחסים והפיוס מאז "הסכיזמה הגדולה" כלומר פיצול הכנסיות ב-1054 והחרם ההדדי!

פסל מרים והנחש

ליד גרם המדרגות פסל של מרים המועכת ברגלה את הנחש. סגירת מעגל מחטא הקדמון – חטא הנחש בגן העדן. הנה כאן בגלל ישוע יש סגירה של החטא וכפרה עליו.
הפסל אהוב על המאמינים שנוהגים להצטלם לידו

מוזיאון כנסיית הבשורה

בחנות המזכרות ניתן לרכוש כרטיס לביקור במוזיאון כנסיית הבשורה. זהו מוזיאון קטן בו מוצגים פריטים מהחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום לאורך השנים ובעיקר בשנות ה-60 בזמן בנית הכנסייה המודרנית. מוצגים בו ממצאים מכל התקופות אך המוצגים המרשימים ביותר הן כותרות העמודים מהתקופה הצלבנים – ממש מלאכת מחשבת.

 

 

מבואת הכניסה לכנסיית הבשורה

במבואת הכניסה של הכנסיה מהחזית המערבית- תוכלו לראות שלוש דלתות מפוארות העשויות ברונזה.  על הדלת המרכזית מתוארים אירועים חשובים בחייו של  ישוע. בדלתות משמאל – אירועים חשובים מהתורה שמעידים על הקשר בין האדם והאלוהים ובדלתות מימין (דרכן נכנסים אל הכנסייה) נבואות מהתנ"ך המעידות על הגעתו השניה הצפויה של המשיח.

דלתות החזית המערבית- שלושת הדלתות המפוארות בחזית המערבית עשויות נחושות ועליהן ריקועי ברונזה. על הדלת המרכזית מתוארים אירועים שונים בתולדות ישוע:

1. המולד: האבוס, שור וחמור. אירועים קשורים: הערצת הרועים, שלושת המגושים מביאים מנחות, ופדיון הבן.
2. המשפחה בורחת למצרים – הרג התמימים ע"י חיילי הורדוס.
3. יוסף וישוע עובדים בנגרות –ליד רואים את ישוע כנער בבית המקדש, שם הוא מתווכח איתם.
4. הטבילה: יוחנן מטביל את ישוע, רוח הקודש בצורת יונה. רואים את ישוע מקים לתחיה בן של אלמנה.
5. הדרשה על ההר –"אשרי…"
6. המוות על הצלב: אמו מרים ויוחנן התלמיד האהוב תומך בה . מימין רואים את התחייה של ישוע, הנשים באות לקבר והמלאך מבשר להם.
7. למעלה – העלייה השמימה.

הקומה התחתונה – כנסיית ההתיחדות

בקומה התחתונה נמצאת "כנסיית התייחדות" או "כנסית זכרון" שבאה על מנת שהמאמינים יתיחדו ויתחברו ברמה האישית עם דמותה של מרים – אם ישוע. לכן התחושה היא מעט אפלולית,סגורה ואולי אפילו מזכירה רחם.

ג'ובאני מוציו משתמש בסגנון ברוטליזם-איטלקי, הרבה בטון חשוף עם חורים בתוכו, כדי להשאיר אשליה של קלילות בבטון. רצפת הקריפטה עשויה מתשליב של אבנים שחורות ולבנות, המונחות באלכסון ויוצרות אשליה אופטית של ירידה במדרגות לכיוון מערת הבשורה.

 

בלב הקומה הזו נמצאת ה"קריפטה" בבור העצום אתם רואים שרידים ארכיאולוגיים בני 2000 שנה מהכפר היהודי שהתקיים כאן. זהו המקום בו הנוצרים מאמינים שהיה ביתה של מרים וזהו המקום המדויק בו התרחש רגע הבשורה.

בקומה זה תוכלו לראות גם שרידים ארכיאולוגיים מכנסיות ישנות שהתקיימו כאן לאורך הדורות. הפסיפסים הינם מהכנסיה הביזנטית וכך גם שרידי אפסיס. במקום זה היו מתפללים לכיוון בית מרים – כלומר צפונה ולא מזרחה כמקובל.

אתם מורשים לרדת בגרם המדרגות ולעבור ליד ביתה של מרים. אתם תראו שם מזבח שייש קטן עליו מופיע בלטינית המשפט "והדבר נעשה לבשר" בתוספת המילה HIC שמשמעותו "כאן". כלומר ממש כאן התרחשה הבשורה והאלוהים הפך לאנושי. זהו המקום היחיד בעולם שהמשפט הזה יכול להאמר "והדבר נעשה לבשר כאן"… לכן זהו המקום הקדוש ביותר בכנסייה, בנצרת ומהמקומות הקדושים ביותר לנצרות בעולם כולו.

ניתן לראות גם את שרידי הכנסייה הצלבנית. בצמוד למערה ניתן לראות חלקי פרסקו שהיו חלק מהכנסייה הצלבנית. כנראה שהיה פה חדר בצמוד למערה, שבו שמרו את כלי הקודש. כמו כן בצאתכם מהבור תראו קיר ארוך בחלקו הצפוני של האולם. קיר אבן ארוך זה הוא שריד מכנסיית הבשורה הצלבנית – והוא מעיד על גודלה.

הקומה העליונה – כנסיית הקהילה

הגענו לקומה השניה של בזיליקת הבשורה. זו "כנסיית הקהילה" – בה נערכים הטקסים והמיסות. האווירה השתנתה ואנו בכנסייה עצומה, מוארת וצבעונית.

 

בצד הרחוק מאיתנו נמצא "האפסיס" – בו נמצא המזבח והוא ממוקם בכיוון מזרח – מבוא השמש. אנו רואים פסיפס עצום מימדים בשטח של 120  מטר רבוע ובו רואים את ישוע בכתונת האדומה, לצידו פטרוס יורשו וראשון האפיפיורים ואת אימו מרים – מלכת השמים – בשמלה הכחולה. כל אנשי העולם כולו עומדים סביב ומצפים לגאולה.

שימו לב מעל ראשו של ישוע לשני סמלים מענינים: האחד – עין יחידה בתוך משולש – זהו הייצוג של "האב". היונה מסמלת את רוח הקודש וכך שאתם יכולים לראות את השילוש הקדוש – האב, הבן ורוח הקודש.

שימו לב והסתכלו אל תקרת המבנה והקונוס העצום שמעל לראשכם. בראשו חלונות שמכניסים אור אל המבנה. האור מיצג באמונה הנוצרית את ישוע – כי הוא מביא את אור האמונה למאמיניו. האור בכנסיה זו מגיע מלמעלה חוצה את כנסיית הקהילה ומגיע ישירות לכנסיית ההתייחדות למטה ואל ביתה של מרים ויוצר קשר ישיר בין רגע הבשורה לבין ישוע והאמונה הנוצרית.

חדי העין יכולים לראות שבקונוס למעלה ניתן לראות את האותיות A וM – והם מיצגים את המילים אווה מריה – בואי מרים – המילים בהן השתמש המלאך בתחילת הבשורה.

שימו לב על קירות המבנה לתשורות המרהיבות מקהילות שונות בעולם. במיוחד בולטת התשורה של ארה"ב עם מרים מתכתית וחזקה ולתשורה היפנית המעודנת כאשר את שרוול בגדה של מרים מעטרים כ-4000 פנינים אמיתיות…

על האומנות בכנסייה רואים 14 תבליטים, המיצגים את 14 התחנות בויה דולורוזה. משום שזה מפלס הקהילה, וזאת קהילה דוברת ערבית, הכיתוב בערבית. הפניה בשפת המקום ולא בלטינית באה אחרי ועידת ותיקן 2 מ-1964לכן התפילה הנערכת כאן מכילה את החידושים שנקבעו אז: הכומר פונה אל הקהל, התפילה בלשון מקומית.

ארבעה תאי וידוי (מצד מערב): מעל כל תא וידוי יש סצנה מתוך הברית החדשה, שעוסקת בחזרה בתשובה:

1. האישה החוטאת (משמאל): ישוע במרכז, אנשים סביב, והוא מצביע על אישה שמאשימים אותה בניאוף, העונש הוא סקילה, והאנשים רוצים לסקול אותה. ישוע אומר "האם אתם נקיים מכל חטא?" כל מי שמרים את האבן קודם שיתבונן בנפשו. לא סקלו אותה, והוא אומר לה: "לכי, גם אני אינני מרשיע אותך" (יוחנן, ח).
2. שיבת הבן האובד: אבא לשני בנים שמחלק את רכושו בעודו בחיים. בן אחד נשאר לעבוד עם האבא, השני מסתובב בעולם ומבזבז את הכסף. כשהבן האובד חוזר לאב, האב עורך לו משתנה גדול, והבן שנשאר ממורמר על החגיגה לבן האובד. האבא מסביר שהסיבה לחגיגה היא שבנו האובד כנראה זקוק למחווה כזו ומחובתו של האב לעזור לו.
3. האישה שרוחצת את רגלי ישוע: אישה רוכנת ומלטפת את כפות רגליו של ישוע עם שיערה, מושחת אותן בשמן. כתוב שזה קרה בכפר נחום, אך לא כתוב שם האישה, ובמסורות ייחסו כל מקום שיש מגע אינטימי של אישה עם ישוע למרים המגדלית, והיא נחשבת חוזרת בתשובה גדולה.
4. הרועה הטוב: משל "השה האובד" שישוע מספר על רועה שיש לו 100 כבשים, אחת הולכת לאיבוד והוא מחפש אותה ומשקיע מאמצים רבים למצוא אותה– המאמצים מופנים למי שנזקק יותר. זה המקום היחיד בארץ שרואים את ישוע בצורה של גבר שרירי, מקומי, ככל אדם, עובד קשה.

חצר הכנסיה – המפלס העליון

לאחר יציאתכם מהכנסייה מהדלת הצפונית – תוכלו לעלות במדרגות אל המפלס העליון. באזור זה של מתחם הכנסיה תוכלו לראות, בנוסף לשירותים, אזור במרכזו פסל של יוסף הצדיק ותבליטים של המשפחה הקדושה מסביבו. במהמשך כניסה אל כנסיית יוסף הקדוש המרשימה.

המבנים הנוספים בחצר משמשים את הפרנסיקנים למגורים, למשרדים ולהתכנסיות.

המשפחה הקדושה

"המשפחה הקדושה" היא משפחתו של ישוע. סביב דמותו של ישוע ומרים נסוב חלק ארי מהאמונה והפולחן הנוצרי – אך יתר בני המשפחה – ניצבים בצילם של השניים ומוזכרים מעט מאוד.

"יוסף הקדוש" הוא אביו המאמץ של ישוע ובעלה של מרים. יוסף שלפי הברית החדשה הוא נצר לבית-דוד, היה נגר והוא מי שאימץ את ישוע וגידל לתפארת בעיר נצרת.

העובדה שגילה שארוסתו בהריון (מרוח הקודש) והוא לי גרש אותה באשמת בגידה, אלא להיפך אימץ אותה לליבו, הופכת אותו לצדיק וקדוש במסורת הנוצרית. מעט מסופר עליו ובמקורות הנוצריים הוא אינו אומר דבר – אבל דמותו מסמלת מאמין צדיק ואדם טוב.

אבל לישוע היו אחים! במקורות הנוצריים מוזכרים ארבעה אחים – יעקב הצדיק, יוסה , יהודה ושמעון וכמו כן מסופר על מספר אחיות בנות אשר שמן לא מוזכר. יש מידע סותר במקומות שונים האם אלו היו ילדיה הצעירים יותר של מרים או ילדיו של יוסף מנישואין קודמים – אך עובדת קיומם לא מוסתרת. במיוחד חשובה דמותו של יעקב הצדיק – שלאחר צליבתו של ישוע הופך להיות ראש הכנסיה בירושלים ואדם בעל השפעה רבה עד שנסקל למות בשל אמונתו.

דמויות אלו הינן "המשפחה הקדושה" אשר מונצחים כאן במתחם כנסיית הבשורה -במקום בו מאמינים הנוצרים שהיה ביתם. אין מקומות רבים בעולם בהם הם מוזכרים ומונצחים. מוכרת בברצולה הכנסיה האדירה והמרהיבה של גאודי – לה סגרדיה פאמיליה וכאן בהמשך המתחם ישנה כנסיה נאה על שם יוסף הקדוש, אך פרט להם מועטים המקומות בהם דמויות אלו מונחות.

כנסיית יוסף הקדוש

כנסייה זו נבנתה בסוף המאה ה-19 ונחנכה ב-1914 במבנה אורכי מלבני. במהותה זו כנסיית הנצחה, המפלס העליון משמש את הצליינים למיסה. יש שמכנים את הכנסייה כנסית "ההזנה" (משום שפה ישוע ינק ואכל מילדותו ועד בגרותו).

זוהי מהכנסיות היחידות בעולם המוקדשת לדמותו של יוסף הצדיק אבי ישוע.

המסורת המציינת כאן את בית המשפחה, בו גדל ישוע עד גיל 30 בערך, היא מאוחרת יחסית. למעשה, אין כאן שום מבנה פולחני עד למאה ה-12.  באתר נבנתה כנסייה צלבנית עם שלושה אגפים והכנסייה החדשה נבנתה על גבי היסודות הצלבניים.  הכנסייה הצלבנית לא הוקדשה ליוסף, שכן בתקופה זו ביתו זוהה בכנסיית הבשורה והמסורת הזו מאוחרת לתקופה הצלבנית . הראשון שמתייחס למסורת שהמקום מוקדש ליוסף הוא קוורזמיוס במאה ה-17.  האתר נרכש על ידי הפרנציסקנים ב-1754 שהקימו על שרידיו קפלה, שהוקדשה ליוסף, והיא נהרסה ברעידת אדמה. במאה ה-19  הוקמה הכנסייה הנוכחית.

בכנסייה זו מומלץ לשים לב לשני דברים עיקריים:

האחד, בקומת התפילה, בצד שמאל תוכלו לראות תמונה בו רואים את יוסף ולידו הילד ישו. העמדה נדירה שלא רואים למעשה בשום מקום אחר.

השני, בקריפטה רואים שרידים ארכיאולוגיים מרשימים מהכפר נצרת של ימי ישוע, כאשר במרכז רואים מקווה דבר המחדד את ההבנה שהכפר כולו ועימו גם ישו ומשפחתו היו יהודים.

מה ההבדל בין כנסיה, בזיליקה וקתדרלה?

כנסייה היא שם כולל ל“בית תפילה” שבו הנוצרים מתאספים לתפילה ולקיום  טקסי הדת שלהם.

מקור השם "בזיליקה" מגיע מאימפריה הרומית, מהמילה בזילאוס,  שם הן שימשו כמבנים בהם היה מקום מושבו של בעל שררה. אלו מבנים בעלי אלמנטים ארכיטקטוניים ייחודיים – מבנה אורך מלבני עם אולם מרכזי גבוה. דפוס המבנה הזה – אומץ ע”י הנוצרים לכנסיות.

יש כנסיות שהוגדרו על ידי האפיפיור כבזיליקות – כלומר כנסיות חשובות במיוחד –  בגלל המשמעות ההיסטורית, האדריכלית והרוחנית שלהן. לאחר שהוכרזה כנסיה כבזיליקה, היא תמשיך להיקרא כך. לפיכך, בזיליקה משמשת כייעוד הגבוה ביותר לכנסייה. הבזיליקה הגדולה והחשובה בעולם היא בזיליקת סנט פטרוס ברומא.

הקתדרלה היא כנסייה שהיא גם מקום מושבו של הבישוף שהוא בעל התפקיד החשוב ביותר באזור. לכן בדרך כלל רואים שיש רק קתדרלה אחת בלבד לכל העיר או המחוז.

מה ההבדל בין כנסיית התייחדות וכנסיית קהילה

כנסיית קהילה (Parish church) היא כנסיה המשמשת את הקהילה. זו כנסייה "רגילה" כמו רוב הכנסיות שאתם מכירים מהעולם. בכנסייה זו מתכנסים המאמינים בימי ראשון לטקס המיסה ולטקסים דתיים אחרים. זו גם הכנסייה בה נערכות חתונות, אזכרות ואירועים כנסייתים אחרים. בכנסיות אלו יש לעיתים התכנסיות שמטרתן יותר חברתית כגון קונצרטים ועוד.

כנסיית התייחדות (או "כנסיית זכרון") נועדה להתייחד עם דמות מסוימת או אירוע חשוב, ולא לשמש כמבנה בו מבוצעים הטקסים הרגילים. זהו מקום לתפילות יחיד ומקום להרהור והייחדות עם הדמות או האירוע המדוברים.

בעבר נהגו לבנות כנסיות התייחדות במבנים מתומנים (בעלי 8 צלעות).

סיורים בכנסיית הבשורה ובעיר נצרת

חברת Omri-Travel מקיימת טיולים רבים ברחבי העיר נצרת. עיקרם משלושה סוגים:

1. סיורים פתוחים לקהל במועדים שנקבעים מראש (למשל בתקופת חג המולד)
2. סיורים פרטיים לקבוצות בכל הגדלים
3. סיורים עצמאיים עם הדרכה באפליקציה בטלפון הנייד שלכם.

רוצים לצאת לטיול מודרך בנצרת (פרטי או פתוח) ?
הקליקו כאן והרשמו >>>

רוצים לצאת עכשיו לסיור עצמאי עם הדרכה בטלפון הנייד שלכם??
הקליקו כאון צאו לדרך עכשיו >>>