שדה התעופה בבצת

שדה תעופה ומטוסי מיג במושב בצת? נשמע הזוי. נכון, אבל הנה הסיפור:

שדה התעופה הבריטי בבצת

בזמן מלחמת העולם השנייה, לאחר נפילת צרפת לידי גרמניה והקמת משטר וישי ביוני 1940, הפכו גם סוריה ולבנון (שטחי המנדט הצרפתי) לשטחים בחסות גרמנית נאצית. האיום על ארץ ישראל שהיתה עבור הבריטית נכס אסטרטגי (נמל חיפה וקו הגנה  לפני תעלת סואץ) הביאו את הבריטים לעשות צעדים רבים לביצורה של הארץ לקראת מתקפה פוטנציאלית של הגרמנים עליה. כחלק ממאמץ זה ובעיקר לאחר התקפות אווריות רבות על ישראל בקיץ 1941, חיזקו הבריטית את כוחם האוירי בארץ ובמסגרת זו בנו או הרחיבו שדות תעופה בכל רחבי הארץ. רוב שדות התעופה הקיימים בארץ היום מקורם בתקופה זו – ועל כך תודה לבריטים. על השדות שנבנו או הורחבו נמנו: בצת, סנט ג'ין, מחניים, רמת-דוד, לג'ון (מגידו), מוקיבלה, עין-שמר, כפר-סירקין, עקיר (תל-נוף), קסטינה (חצור), בית-דראס, פאלוג'ה, באר-שבע (שדה-תימן) ונוספים. עוד על הרקע תוכלו לקרוא כאן.

"עיירת המחוז" היתה באסה היא שלומי של ימינו שם גם לבריטים היה בסיס ואת השדה הם בחרו להקים כאן, בסמוך מאוד לגבול עם לבנון. הבריטים בנו במקום בסיס גדול הכולל עשרות "האנגרים" תת-קרעיים ודיפונים שהתחברו אל שני מסלולי המראה. מסלולי ההמראה נבנו מבטון. עם השנים כוסו המסלולים בכורכר וכיום קשה לראותם. ההאנגרים הם בונקרים תת קרקעיים לאחסון והגנה על מטוסי תקיפה קלים שאיפשרו גם להוציא אותם אל הקרקע בזריזות רבה. הדיפונים הם קירות מגן מאבן

בצורת ח' למיגון כוחות, תחמושת ודלק.  המבנים נבנו בצורה טובה. מבנה הבונקרים בנוי בצורה טובה המונעת היקוות מים במקום. בשל כך רבים מהם הפכו לשמש את חקלאי מושב בצת כמחסנים ומתקנים לאיסוף קומפוסט… גם הדיפונים, שאת חלקם ניתן לראות גם מהכביש הראשי (899) הוכיחו את עצמם כאיכותיים גם שנים רבות לאחר שנבנו. במבצע ענבי זעם, אחד הדיפונים חטף פגיעה ישירה של רקטה מלבנון. למרבה ההפתעה, למעט חור לא גדול שנפער בו, הקיר בן חמישים השנה נשאר עומד איתן…

בשדה שירת בין היתר גם הטייס רואלד דאל, מי שלימים יהפוך להיות סופר מפורסם ומי שכתב את צ'ארלי בממלכת השוקולד. דאל שהה בארץ וסייר בה בטיסה והעלה את זכרונותיו בספרו Going solo בו מספר על מפגשיו ורשמיו מהארץ ואנשיה. עוד עליו תוכלו לקרוא כאן.

בהמשך שימש השדה כבסיס חירום של חיל האויר הישראלי וכמתחם בו חובבי הטיסנאות היו מטיסים את הטיסנים שלהם. רבים קראו למקום מנחת בצת. כיום האזור נמצא בעבודות פיתוח עבור ההרחבה של מושב בצת.

מיגים בשדה התעופה בבצת

זה נשמע כמו בדיחה מוזרה או סיפור אגדה – אך זה קרה באמת. שני מטוסי מיג 17 בשדה התעופה של בצת!

ביום קיץ חם באוגוסט 1968 ללא התראה או כל סיבה נראית לעין נכנסו לפתע שני מטוסי מיג-17 מחיל-האוויר הסורי לתוך שטח מדינת ישראל ונחתו בזה אחר זה במנחת בצת הנטוש. המושבניקים של בצת התעשתו ראשונים התקבצו במקום ולכדו את שני הטייסים המופתעים למראה ההמון. 

לאחר חקירה התגלה כי הטייסים ביצעו טיסת ניווט בשמי סוריה ולבנון במהלכה נעזרו במפות בריטיות משנת 1945. במקום לפנות צפונה ולנחות בשדה תעופה ליד טריפולי, פנו השניים דרומה ונחתו בבצת – קילומטרים אחדים בתוך ישראל. עד לאחר הנחיתה היו הטייסים עדיין משוכנעים כי נחתו במנחת לבנוני….

שני הטייסים נלקחו בשבי ושוחררו כשנתיים מאוחר יותר במסגרת עסקת חילופי שבויים. המטוסים עצמם הועברו מיד לידיו של חיל-האוויר שניצל את ההזדמנות ללמוד לעומק את יכולותיו של המטוס. זוהי הפעם הראשונה שמדינות המערב שמו ידן על מטוסי מיג-17 שהיה מטוס הקרב העיקרי בחילות האוויר הערביים.

המטוסים הובלו לבסיס רמת-דוד ועברו סדרת בדיקות: מעמיקות. צוות אחד בדק את ההיבטים הטכניים שלהם על-מנת ללמוד את סודותיו וצצות שני בדק את יכולותיו באוויר. על הבדיקה האווירית הופקד אל"ם (מיל') דני שפירא, שהיה אז טייס הניסוי הראשי של חיל-האוויר, ולאחר מספר טיסות הצטרף אליו גם סא"ל אהוד חנקין ז"ל, שהיה אז טייס צעיר.

בסוף שנות ה-60 הועברו שני המיגים לארה"ב, כאשר אחד מהם הוחזר ארצה ונמצא כיום במוזיאון חיל-האוויר.  בחצרים.

תוכלו לקרוא בבטאון חיל האויר את הסיפור המלא על מטוסי המיג-17 שנחתו בשדה התעופה של בצת כולל את זכרונותיו של דני שפירא מהאירוע.

שימו לב: נא לא להתבלבל בין נחיתת שני המיגים בבצת עם מבצע יהלום במסגרתו המוסד הבריח ארצה מטוס מיג-21 מעירק שהתרחש באוגוסט 1966 שנתיים לפני נחיתת המיגים בשדה התעופה הבריטי של בצת. על מבצע יהלום תוכלו לקרוא כאן.

אם אתם רוצים לטייל באזור תוכלו לקרוא כאן על טיול באזור אכזיב או ליצור קשר ונשמח לסייע